הס פן תעיר

מזג האויר בניו יורק לא ממש התחלף לכבוד האביב אבל בכל זאת הנוכחות שלו היתה בכל פינה. קל היה לזהות את חילוף העונות, גם בזכות פרחי פעמוני השלג אבל בעיקר בזכות שינוי המלתחה של תושבי העיר. בזמן שאני עדיין הייתי עטופה בשכבות בגדים ומעיל שיכול היה לשמש אותי היטב באנטרטיקה, הניו יורקרים עברו לבגדי אביב אוורירים וקלילים. החלטתי לא ללכת כנגד העדר והחלפתי מלתחה אבל עשיתי זאת בקליפורניה החמימה והנעימה.

בסן פרנסיסקו קיבלו את פני קרני שמש מלטפות שעודדו אותי לצאת לכיוון גולדן גייט פארק. שמתי פעמי לכיוון אגם סטואו (Stow Lake), אחד המקומות האהובים עלי בפארק בשל עושר המינים שניתן לראות סביבו. האגם לא אכזב ומיד בתחילת הטיול פגשתי במשפחה חביבה של ברנטות קנדיות, הידועות גם בשם אווזים קנדים. 

אחד המקומות היפים ביותר בגולדן גייט פארק, אגם סטואו

זוג ההורים הסתובב עם שני אפרוחים בלבד. נכון, מספר הצאצאים של האווזים הקנדיים יכול לנוע בין 2 ל-8, אבל רוב המשפחות הקנדיות שפגשתי מנו לפחות 4 צאצאים. מספר מטרים משם רעו בדשא עוד שתי משפחות אווזים. לאחת היה רק אפרוח אחד ולשנייה 6 אפרוחים. כל האפרוחים היו מאוד צעירים, בני פחות משבועיים, האביב זה עתה הגיע ובנוסף, ניתן לשער בקלות את גיל האפרוחים על פי גודלם וכיסוי הנוצות שלהם.  

אז איך בזמן קצר יחסית איבדו ההורים חלק מצאצאיהם? או למה יש כאלו הבדלים במספר הצאצאים? ראשית, במינים רבים של עופות, הורים מתחילים מגדלים פחות צאצאים מהורים מנוסים. זה יכול להיות בגלל שמלכתחילה היו להם פחות ביצים בקן, בגלל שהם לא הצליחו להגן על הצאצאים מפני טורפים או בגלל שהם לא הצליחו לספק לצאצאיהם את כמות המזון הנדרשת.

כמעט כולנו מכירים את השיר "קן לציפור" של ביאליק: "קן לציפור בין העצים, ובקן לה, שלוש ביצים. ובכל ביצה – הס, פן תעיר! – ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר". או את השיר "יונתן הקטן" של המשורר ישראל דושמן: "יונתן הקטן, רץ בבוקר אל הגן, הוא טיפס על העץ, אפרוחים חיפש...". שני שירי הילדות החביבים האלו טומנים בחובם סערה זואולוגית שמיטב מדריכי הטבע מתמודדים עם השלכותיה גם כיום, שכן בשני המקרים הגוזלים התחלפו באפרוחים.

בקנים שנמצאים על העצים בדרך כלל בוקעים גוזלים חסרי ישע; ההורים מטפלים בהם עד שהם יכולים להתעופף החוצה מהקן. האפרוח לעומת זאת, זמן קצר לאחר בקיעתו, צריך ללכת ולחפש מזון ולכן ביצה שבוקע ממנה אפרוח תהיה מוטלת על האדמה. כיוצא מן הכלל ניתן לציין את ברווז העצים (Aix sponsa) היפהפה ששמו מרמז על מעשיו; הוא בונה את קינו גבוה במרומי העץ. אפרוחי ברווזי העצים שבוקעים צריכים לקפוץ מן העץ לקרקע. אפרוחים אלו יכולים לקפוץ ללא פגע אף מגובה של כ-15 מטר (אתם מוזמנים לצפות בסרטון המרגש של ה-BBC שמתעד את התופעה.  

אפרוח של אווז קנדי

רוב האווזים הקנדיים לא מתרבים לפני גיל 4 וכשהם מוצאים בן זוג הם לרוב ישארו איתו כל ימי חייהם. בנוסף, האפרוח של האווזים הקנדיים בוקע מהביצה והוא עצמאי יחסית; יש לו פלומת נוצות, הוא הולך, רואה, מוצא את מזונו ואוכל וכיו"ב. לעומת זאת, הגוזל של הדרור לדוגמא, בוקע ערום, ובדומה לתינוק האנושי, הוא לחלוטין תלוי בהוריו שיאכילו אותו וידאגו לכל צרכיו. בטבע יש מספר דרגות ביניים בין אפרוחים (מסווגים בעגה המקצועית כ-precocial) וגוזלים (altricial). לדוגמא, אצל השחפים בוקע אפרוח-למחצה (semi-precocial); יש לו פלומה והוא מסוגל ללכת ולראות אבל הוא עדיין תלוי בהורים שיאכילו אותו. מצד שני, אצל האנפות בוקע גוזל-למחצה (semi- altricial) שכן הגוזל בוקע עם עיניים פתוחות. 

האווזים הקנדיים לא צריכים להתעופף ממקום למקום ולהחליף משמרות על מנת להאכיל את האפרוחים. כמעט מיד עם בקיעתם, יודעים האפרוחים ללכת ולנקר בכוחות עצמם את מזונם. ההורים צריכים לספק להם חום והגנה ולכן הם הולכים בדרך כלל בשורה, אחד ההורים מלפנים, השני במאסף והאפרוחים צועדים באמצע בינהם. בגולדן גייט פארק בין הסכנות שאורבות לאפרוחים בגולדן גייט פארק ניתן למנות חיות מחמד שמסתובבות בלי השגחה ומכוניות.

האווזים הקנדיים ידועים כהורים מגוננים שלא יהססו לתקוף יצורים הגדולים מהם בהרבה. לא פעם נושפים ההורים על עוברי אורח כאות אזהרה ואף נושכים ורומסים את מי שלדעתם מסכן את משפחתם. בשל אופיים התוקפני וקצב הרבייה המהיר שלהם הם נחשבים פעמים רבות למזיקים. בפארק, האווזים מורגלים היטב בנוכחות האנשים ומזהים אותם כמקור בלתי נדלה למזון. ככל הנראה, בשל כך כמעט ולא מתועדות תקיפות בפארק, גם לא בעונת הרבייה. האפרוחים לא מסוגלים לעוף, ולכן בערים לא נדיר לצפות במשפחת אווזים מנסה לחצות כביש סואן על מנת להגיע לכר דשא או חזרה למים. האוכלוסייה המקומית מודעת לבעיה, עוצרת ומחכה בסבלנות עד שהשיירה עוברת.

בבגדי אביב, תחת השמש החמימה ישבתי על הדשא ולצידי משפחת אווזים חביבה. האפרוחים הקטנים ניקרו באדמה בין פרחים צהובים ומדי פעם רצו לקו המים על מנת להרוות את צמאונם. כשעננה כיסתה את השמים והביאה עימה משב רוח קריר נכנסו האפרוחים תחת כנפי ההורים ומצאו לעצמם מקום חמים ומוגן. מדי פעם הציץ ראש צהוב מבעד לכנפיים הגדולות והענוגות ובחן את הסביבה. לאחר שהעננה חלפה יצאה המשפחה לשיט במימי האגם ואני חזרתי הביתה לניו יורק.

המאמר התפרסם ב"טבע הדברים"