חמישה טיפים למטיילים בקליפורניה

מבחינתי, יהלום הכתר של קליפורניה החמימה הוא הטבע שלה, אפילו בערים מרכזיות כמו סן פרנסיסקו תוכלו לפגוש באריות ים פראיים. לאחרונה סבלה קליפורניה ממספר שנים שחונות ואני ראיתי את מאגרי המים האהובים עלי הופכים לשלוליות בוץ עצובות. אך למרבה המזל השנה האחרונה הייתה ברוכת גשמים ושיא של פריחה משגעת כיסה את האדמה והוציא אלפי מטיילים לאתרי הטבע. 

מזג האוויר בקליפורניה נעים כל השנה כשסן פרנסיסקו היא קצת יוצאת דופן מהבחינה הזאת. כשביקרתי שם בקיץ שנה שעברה הציטוט שנהוג לייחס למארק טווין "החורף הקר ביותר שחוויתי היה קיץ בסן פרנסיסקו" מעולם לא היה מדויק יותר.

היום, אחרי למעלה משלוש שנים של ביקורים חוזרים ונשנים בקליפורניה, אני מרכזת כאן מקומות אסטרטגיים בהם תוכלו לפגוש בחיות בר שונות שבחרתי עבורכם בקפידה. אני מקווה שהמידע יעזור לכם להפיק את המרב מטיול במדינה. כמובן שזהו רק קצה קצהו של המזלג, אז אתם מוזמנים להמשיך ולשאול ואני אשמח לעזור כמיטב יכולתי. 

1. דנאית מלכותית

אחד המראות היפים והמרגשים ביותר בקליפורניה הוא של הדנאית המלכותית בתקופת הנדידה. כמו הרבה חיות בר אחרות גם עתידה של הדנאית המלכותית נמצא בסכנה עקב אובדן בתי גידול. למרות עלייה קלה בשנים האחרונות באוכלוסייה, שמנתה ב-2016 על פי הערכות כ-200 מיליון פרטים, האוכלוסייה עדיין קטנה ב-32% בהשוואה לממוצעים היסטוריים. בסנטה קרוז תוכלו למצוא את אחד מאתרי השימור החשובים ביותר של הדנאית בקליפורניה. 

כל שנה בתחילת אוקטובר מקבלים בברכה, בחוף הגשרים הטבעיים (Natural Bridges State Beach), את אלפי הפרפרים שמגיעים לשם לקראת החורף. העלים והענפים של האקליפטוסים בשמורה מגנים על הדנאית המלכותית מפני הקור והפרחים של האקליפטוס משמשים להם כמקור מזון. מתחת לטמפרטורה של 13 מעלות צלזיוס הדנאית לא מסוגלת להתעופף ואז רואים את הפרפרים מתגודדים באלפיהם על העצים בשמורה. 

מתי להגיע? חודשי הסתיו הם התקופה הטובה ביותר לראות את הפרפרים, מאמצע אוקטובר ועד אמצע ינואר תוכלו לראות אלפי דנאיות בשמורה. 

מה עוד? בנוסף לפרפרים תוכלו למצוא באזור עופות מים, בעיקר שחפים ושקנאים ואריות ים לרוב. לעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.

 2. פילי ים

שמורת הטבע אניו נואבו, שנמצאת בצמוד לכביש 1 ובמרחק של כשעה נסיעה דרומה מסן פרנסיסקו, מספקת הזדמנות פז לראות בעל חיים שכמעט ונכחד מהעולם, פיל ים צפוני. יונק ימי עצום ממדים שנטבח במאות אלפיו במאה ה-19 בשל שכבת השומן העבה שבגופו. מצבו של פיל הים הצפוני היה כל כך קשה שב-1982 נשארו ממנו פחות ממאה פרטים,  במושבה באי גוואדאלופ (Guadalupe) שנמצא מול חופי באחה קליפורניה. אחרי שהממשלות במקסיקו וארה"ב נתנו למין הגנה, האוכלוסייה התאוששה וכיום מספרם מוערך בכ-160,000 פרטים. 

בשנת 1955 חזרו לראשונה פילי הים לאניו נואבו ובשנת 1961 נולד גור ראשון במושבה. הזכרים החלו לחזור ליבשת ב-1965 ובשנים 1988/1989 נצפו בשמורה 2,000 פרטים ובין השנים 1994-1995, נולדו שם כאלפיים גורים של פיל ים צפוני. 

עונת הרבייה של פיל הים הצפוני מתחילה בדצמבר, אז מתחילים להגיע הזכרים ולהילחם על שליטה בטריטוריה. ולראות זכרים ששוקלים למעלה משני טון נלחמים זה בזה זה לא עניין של מה בכך. בסוף דצמבר מתחילות להגיע הנקבות ונוצרים הרמונים לאורך החוף. 

הנקבות ממליטות שלושה עד שישה ימים לאחר הגעתן לחוף. הגור נולד במשקל של כ-35 ק"ג ויכול להגיע למשקל של 160 ק"ג תוך פחות מחודש. גורים ברי מזל במיוחד, כאלו שניזונים ממספר אימהות, יכולים להגיע למשקל של 270 ק"ג. עד אמצע מרץ רוב הבוגרים כבר חזרו לים ועל החוף נשארים רק הגורים.

מתי להגיע? פילי ים אפשר לראות בשמורה כמעט לאורך השנה כולה אך התקופה הטובה ביותר היא בעונת הרבייה, אמצע דצמבר עד סוף מרץ. החודש המומלץ ביותר הוא ינואר. בשל גודלם העצום של פילי הים ונוכחותם הכבירה על החוף, צפייה בהם בעונת הרבייה מותנת בהזמנת סיור מודרך. רצוי מאוד להזמין מקום מראש לסיור דרך האתר של השמורה (www.parks.ca.gov) אחרת יכול להיות שתגיעו ולא יישארו לכם מקומות. 

  

מה עוד? בנוסף לפילי הים אפשר לראות באזור להקות של שליו קליפורני, עופות דורסים, נחשי  בירית, כלבי ים ולעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.

3. לוטרות ים

אני זוכרת איך התרגשתי בפעם הראשונה כשיצאתי לחפש את לוטרות הים, עוד בעל חיים שכמעט ונעלם מהעולם בשל הפרווה שלו. אוכלוסייה שמנתה למעלה ממיליון פרטים התרסקה לאלפיים פרטים בלבד בתחילת המאה העשרים. כיום, בזכות מאמצי שימור, התאוששה האוכלוסייה והיא מונה למעלה ממאה אלף פרטים, מתוכם שלושת אלפים בקליפורניה. 

מחקר מקדים באינטרנט העלה שהמקום הטוב ביותר לראות אותן נמצא לא רחוק ממונטה ריי ונקרא מוס לנדינג. מוס לנדינג היא עיירת חוף קטנה עם נמל ובזמנו היו הרבה דיווחים על תצפיות מגשר הכניסה לעיירה שצמוד לנמל. הגעתי לנקודת הציון, הלכתי לאורכה ולרוחבה, חיכיתי והתבוננתי במים אך לשווא, אף לא לוטרה אחת נראתה באופק. מאוכזבת נסעתי לכניסה הצפונית לעיירה שמובילה לחוף ושם ראיתי את הלוטרות עוד מהחנייה. הן שחו והשתעשעו במים ואחת מהן רבצה לצידי על החוף החולי.

התבוננות בלוטרות היא מהנה במיוחד שכן הן שובבות וסקרניות ובכל פעם הן עולות מהמים עם שלל אחר; צדפה, כוכב ים, סרטן והסנפיר עוד נטוי. הלוטרות הן מאוד חברתיות וניתן לראותן צפות כגושים דמויי רפסודות על המים.

מתי להגיע? את הלוטרות אפשר למצוא לאורך כל השנה, מי שרוצה יכול גם לשכור קייק מהחוף ולשוט בין הלוטרות  ואריות הים. אמיצים במיוחד יכולים לצאת עם הקייק מהמפרץ ולחפש לוויתנים.

מה עוד? מהחוף אפשר לראות גם שלל ציפורים ימיות, אריות ים, כלבי ים ולעיתים גם לוויתנים ודולפינים.

4. לוויתן גדול סנפיר

אם כבר במוס לנדינג עסקינן אז הנה לכם עוד הזדמנות לצפייה ביונקים ימיים, שייט לוויתנים. רוב האנשים מכירים את הסיורים שיוצאים ממונטה ריי אבל יציאה ממוס לנדינג תחסוך לכם, בדרך כלל, כשעתיים של שייט לאזור התצפית. התצפית הטובה ביותר שלי על לוויתן גדול סנפיר הייתה מספינה בספטמבר 2015, אז ראינו אותם ניזונים מלהקות דגים לא הרחק מהחוף של מוס לנדינג. 

בדרך כלל בסיורי לוויתנים רואים רק סנפיר גב או, את הסנפיר המרגש יותר, סנפיר הזנב. אם רואים ראש מחוץ למים זה בדרך כלל ראש של דולפין אבל בסיור הזה זאת הייתה חגיגה של ממש. כבר מרחוק אפשר היה להבחין בהמולה שכן עשרות שחפים חגו מעל אזור האכילה של הלוויתנים, מנסים לתפוס דגים היישר מפיהם העצום של היונקים הימיים.

מתי להגיע? תצפיות על לוויתנים יש כל השנה. מומלץ לבדוק את התצפיות ביומן הקפטן לפני שמזמינים את הסיור כדי לדעת למה לצפות. אם למשל יש לוויתנים שניזונים מלהקות דגים ליד החוף הם יישארו באזור מספר ימים. תביאו מיםם והרבה בגדים חמים כי יכול להיות מאוד קר בסירה. סיור של בין שעתיים לארבע שעות הוא אופטימלי.     

מה עוד?  בחודש ספטמבר יצא לי לראות גם לוויתן כחול, לוויתן אפור ואורקות (לוויתן קטלן) שוחים לצד הסירה. בסיורים האלו בדרך כלל רואים לוטרות ים, אריות ים וכלבי ים לצד מינים שונים של דולפינים, כשהנפוצים ביותר הם דולפין פסיפי לבן צד ודולפין מצוי ארוך-חוטם. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות גם את ראשו החביב של הגרמפוס האפור.

            

5. אייל קנדי

הנה לכם בעל חיים שהשקעתי הרבה שעות בלמצוא אותו ביוסמיטי אך ללא הצלחה - אייל קנדי. האייל הקורא (מוס) הוא האייל הגדול ביותר במשפחת האיילים והאייל הקנדי נמצא במקום השני והמכובד.  הפארק הלאומי הידוע יוסמיטי מספק שלל הזדמנויות לצפות בחיות בר אך לצערי דובים ואיילים קנדיים נעדרו שם מרשימת התצפיות שלי. וזאת על אף שחזרתי לבקר שם בכל סוף שבוע אפשרי כשהייתי באזור עד שגיליתי את פוינט רייס. פוינט רייס היא תענוג לחובבי הטבע, ממוקמת במרחק של כשעה נסיעה צפונה מסן פרנסיסקו ומרגישה כמעט כמו ספארי באפריקה.

עדרים של איילים קנדים נעלמו מפוינט רייס ב-1860 וקיבלו הגנה מהמדינה רק 13 שנה אחר כך. באביב של 1978, שני זכרים ושמונה נקבות הובאו לאזור תחום ומוגן בצפון הפארק. בשנת 2009 כבר היו בפארק למעלה מ-440 פרטים וכיום זאת אוכלוסיית האיילים הקנדיים הגדולה ביותר בקליפורניה. כיוון שהאיילים עדיין מתוחמים בקצה הצפוני של הפארק יהיה לכם מאוד קשה לפספס אותם. 

מתי להגיע? הפארק הוא תענוג צרוף כל השנה אך מומלץ להגיע לראות את האיילים בעונת הרבייה, בין החודשים אוגוסט ואוקטובר.

מה עוד? בנוסף לאיילים הקנדים, בחודשי החורף תוכלו לראות פילי ים שרועים על החוף. איילים פרדיים, דורסי יום וארנבות נמצאים בכל פינה. אם תתאמצו קצת תוכלו לראות גם דורסי לילה, דביבונים, גיריות וזאבי ערבות. מהמצוקים הבחנתי לא פעם בדגי שמש, פוקנה מצויה (יונק ימי מסדרת הלוויתנאים) ופילי ים.     

זאב ערבות שחצה את הכביש לנגד עיני המשתאות

 שליו קליפורני עומד על גדר עץ בצידי הדרך

עקב אדום זנב, Red-tailed hawk (Buteo jamaicensis)

פוקנה מצויה, Harbour Porpoise (Phocoena phocoena) 

זרון תכול, Northern Harrier (Circus cyaneus)

הקשר בין אהבה ומלחמה נמצא לאחרונה בשימפנזים

חשבתם פעם על המחיר הכבד שמשלמים חיילים היוצאים למלחמה? ולמה הם מוכנים להקריב עצמם למען טובת הכלל? ואיך זה יכול להיות שמצד אחד הם מגובשים, משתפי פעולה מתואמים ומצד שני, באותו הזמן בדיוק, הם גם מפגינים אגרסיביות ואלימות? 

למרות שמדובר בנושא מחקר פופולארי, אין למדע עדיין תשובות נחרצות בעניין. מחקרים מצאו שמלחמה מגבשת ושתחושות האחדות והשייכות לקבוצה הכרחיות למען הצלחת הקבוצה בקונפליקט. בנוסף, בזמן קונפליקטים בין קבוצתיים נמצאה אצל בני אדם מעורבות של ההורמון אוקסיטוצין הידוע בקרב הציבור בעיקר כהורמון האהבה. 

אוקסיטוצין הוא הורמון המוכר בדרך כלל בשל פעילותו במהלך הלידה ולאחריה ותפקידו בחיזוק הקשר בין האם והרך הנולד לאחר הלידה. מחקרים רבים הראו את התפקיד של אוקסיטוצין בתחושת אמון בין פרטים בקבוצה הן באנשים והן בבעלי חיים. יתרה מכך, מדענים שחקרו פעילות של אוקסיטוצין בעת קונפליקט בין קבוצות אנשים מצאו שבזמן שהוא עודד שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה, הוא גם גרם לגברים להיות יותר מגוננים כלפי הקבוצה שלהם. עד עתה, מחקרים בנושא של פעילות אוקסיטוצין בעת קונפליקט נעשו רק על בני אדם במעבדה ומעולם לא התבצעו בסביבה טבעית או על בעלי חיים. 

מפגש בין שתי קבוצות שימפנזים, שהטריטוריה שלהם גובלת זו בזו, עלול להסתיים בפציעות קשות ואף במוות של חלק מהפרטים. כמו כן, שימפנזים הם הדומים לנו ביותר מבחינה גנטית ולכן, בחינת התפקיד של אוקסיטוצין בקונפליקטים בין קבוצות שימפנזים הוא מעניין במיוחד.

כאן נכנס לתמונה מחקרה של לירן סמוני, ישראלית שהתחילה לעבוד עם שימפנזים לפני שש שנים ביער בודנגו שבאוגנדה וכיום, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, היא חוקרת שימפנזים בחוף השנהב. את הדוקטורט היא מבצעת בהנחיית פרופסור רומן וויטיג, פרופסור קטרין קרוקפורד ופרופסור טוביאס דשנר מהמכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית שבלייפציג, גרמניה. 

כיוון שלירן היא אחותי, אני אחרוג קצת מהסיפור המרכזי של ממצאי המחקר שלה שהתפרסם השבוע במגזין המדע היוקרתי PNAS (Proceedings of the National Academy of Science) ולפני שאספר לכם על הממצאים המרגשים ופורצי הדרך, אני רוצה להתעכב רגע על הדרך בה לירן אספה את הנתונים למחקר. 

שמונה חודשים בשנה נמצאת לירן בתחנות המחקר המבודדות של המכון, בפארק הלאומי ת'אי שבחוף השנהב, שם היא עוקבת אחר שתי קבוצות שימפנזים. התנאים במכון הם מאוד בסיסיים, אין קליטה סלולרית, אין אינטרנט, אין מים זורמים, אין כמעט חשמל ועל כן הרבה מהדברים שהם חלק בלתי נפרד מהשגרה שלנו, כמו  מקרר, אינם קיימים. השירותים הם חור ברצפה וכשאתה חוזר עייף מהיער אז גם אין מים חמים למקלחת. בזמן השהות ביער החוקרים חשופים למחלות וטפילים רבים, ביניהם מלריה, אבולה ואנתרקס. בכדי לדבר בטלפון או לגלוש באינטרנט צריכים החוקרים לטפס על גבעה בקרבת המחנה.    

ביער שלוש קבוצות שימפנזים שעברו הביטואיציה והן מורגלות לנוכחות החוקרים, בטריטוריה של כל קבוצה ממוקמת תחנת מחקר וכל יום יש חוקר או שניים שעוקבים אחר השימפנזים מהרגע בו הם מתעוררים ועד שהם הולכים לישון. בתחנות המחקר מספר מצומצם של חוקרים ורוב הזמן נמצאים בכל תחנה פחות מחמישה אנשים. כל חוקר שמגיע לתחנה מחוץ ליער חייב להיכנס לקרנטינה של חמישה ימים ולכן החוקרים בדרך כלל לא יוצאים מהיער בתקופת המחקר. בנוסף, כל מי שמלווה את השימפנזים חייב ללבוש על פניו מסכה כשהוא נמצא בקרבתם על מנת למנוע העברת מחלות. בשל הדמיון הגנטי בני אדם יכולים להעביר לשימפנזים מחלות שהן מעולם לא נאלצו להתמודד איתם קודם לכן ולהפך. למעבר מחלות בין בני אדם ושימפנזים יכולות להיות השפעות הרסניות ומרחיקות לכת לשני הכיוונים.

לעיתים ישנים השימפנזים רחוק מהמחנה, אז צריכים החוקרים להשכים קום מספר שעות לפני הזריחה ולצעוד בחושך ביער קילומטרים רבים כדי להגיע לאתר השינה של השימפנזים לפני הזריחה. השימפנזים לא ישנים כל לילה באותו המקום, הם נודדים בטריטוריה ויכולים כל לילה לישון במקום אחר. כשהשימפנזים מכינים את הקן שלהם מעלים וענפים בין העצים והולכים לישון, לקראת החשיכה, צועדים החוקרים את כל הדרך שעשו באותו היום חזרה למחנה.   

במהלך המחקר של לירן היא עקבה אחר 20 שימפנזים, עשרה זכרים ועשר נקבות ואספה נתונים במשך כ-2,700 שעות תצפית. בזמן התצפיות היא אספה דגימות שתן ותיעדה את ההתנהגויות השונות של השימפנזים במהלך היום. כל דגימת שתן הותאמה לפרט ממנו היא נלקחה. בשתן שנאסף נמדדו רמות האוקסיטוצין ואלו הוצמדו להתנהגות הפרט שנצפתה בסמוך להטלת השתן, לקבוצה אליה הוא משתייך, למדרג החברתי שלו בקבוצה, לזוויג ולקרבה שלו לגבול הטריטוריה של הקבוצה (כמדד לרמת האיום האפשרי). 

בתקופת המעקב נאספו נתונים בזמן מפגשים בין קבוצות וההשוואה התבצעה, בין היתר, עם מסעות ציד. שימפנזים הם אוכלי כל ומדי פעם הם יוצאים לציד קופים ביער. בדומה למפגשים בין קבוצתיים, מסעות הציד דורשים שיתוף פעולה בין הפרטים, אבל בניגוד אליהם מסעות הציד לא כוללים איום מקבוצה חיצונית.

במחקר נמצאו רמות גבוהות של אוקסיטוצין בהתנהגויות שדורשות שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה כמו ציד או מפגש בין קבוצתי. אך הרמות שנמדדו במהלך מפגשים בין קבוצתיים היו משמעותית גבוהות יותר מבכל פעילות קבוצתית אחרת. גיבוש בין הפרטים הוא תנאי הכרחי לכך שהקבוצה תצליח בקונפליקט. כיוון שהאוקסיטוצין קשור במתן אמון וקואורדינציה בין הפרטים הסיקו החוקרים שבדומה לאנשים, רמות האוקסיטוצין הגבוהות מחזקות את שיתוף הפעולה בין הפרטים. במידה והפרטים בקבוצה מגובשים הסיכון שלהם להיפגע בקונפליקט קטן. 

ממצא זה מעניין במיוחד כיוון שבבני אדם התפישה הקבוצתית היא תופעה מתועדת היטב, שמקבלת ביטוי מוקדם בילדות, ועד למחקר זה נחשבה כייחודית לאדם. הממצאים של הקשר בין אוקסיטוצין ושיוך קבוצתי בבעלי חיים בבית גידולם הטבעי מצביעים על כך שהתנהגות ההקרבה העצמית למען הקבוצה וגיבוש הפרטים בעת סכנה כנגד קבוצות זרות אינה ייחודית לאדם ומקורה קדום משחשבנו.

לקריאה נוספת:

1. Samuni, Liran, et al. Oxytocin reactivity during intergroup conflict in wild chimpanzees. PNAS; 26 December, 2016. www.pnas.org/cgi/doi/10.1073/pnas.1616812114 

2. De Dreu, Carsten KW, et al. The neuropeptide oxytocin regulates parochial altruism in intergroup conflict among humans. Science; 2010. 

3. Choi, Jung-Kyoo, and Samuel Bowles. The coevolution of parochial altruism and war. Science; 2010. 

גני לונגווד – Longwood Gardens

החגים הגיעו לעיר, מקיפים כל עץ באורות צבעוניים וכל חנות בשלטי מבצעים והנחות. יחד עם החגים הגיעו גם התיירים. לרוקפלר סנטר, למשל, כמעט ואי אפשר להגיע בשל צפיפות האנשים הרבה שמנסה לעשות דרכה לעץ חג המולד המפורסם. ליד כדורי החג האדומים שבשדרה השישית, שמעתי שוטר נותן לתיירים הנחיות הגעה לעץ: תדחפו ותפעילו מרפקים, תהיו חזקים ונחושים אחרת אין לכם סיכוי.

מיליוני המבקרים שהציפו את העיר דרבנו אותי לצאת למקום שקט יותר ועמוס פחות. כן, ניו יורק היא עיר מרתקת ובמיוחד בחגים, אבל גם ממנה צריך הפסקה לפעמים. מפלי הניאגרה, הממוקמים במרחק  של שבע שעות נסיעה ממנהטן, הם אחד היעדים החביבים עלי לבריחה. יחד איתם אפשר לציין את וושינגטון הבירה (פחות מארבע שעות), פילדלפיה (שעתיים) ועמק האדסון (שעתיים). בחיפוש אחר מקומות חדשים ומרגשים במרחק של קפיצה מהעיר גיליתי לאחרונה את גני לונגווד.

שמעתי עליהם במקרה, ממישהי שפגשתי בפרוספקט פארק בברוקלין. היא ראתה אותי מצלמת בפארק, התלהבה מהתמונות ואמרה שאני פשוט חייבת להגיע לגנים של לונגווד. חקרתי על המקום באינטרנט וגיליתי שמדובר באחד הגנים הבוטניים הוותיקים והמפורסמים ביותר בארה"ב. סימנתי את המקום על המפה ובסוף השבוע של חג ההודיה יצאתי עם שלושה חברים ומכונית אחת לדרך.

הגנים נמצאים דרום מערבית מפילדלפיה ובמרחק של כשעתיים וחצי נסיעה ממנהטן. הם משתרעים על פני למעלה מארבעת אלפים דונם ומהווים בית ליותר מעשרת אלפים מיני צמחים שונים. בעלת השטח, משפחת פירס קנתה את אדמת הגנים ב-1700. הם אספו צמחים רבים, מקומיים ואקזוטיים כאחד והביאו אותם לאחוזה. ב-1798 הם הקימו משתלה שגדלה עם השנים ובסופו של דבר חלשה על שטח של כ-60 דונם. ב-1850 המשתלה כבר הייתה ידועה בשל אוסף העצים המרשים שלה והיא הפכה למוקד משיכה עבור התושבים באזור.

בכניסה לגנים קיבלו את פנינו שתי נשים מבוגרות וחייכניות שסיפרו על הגנים בהתלהבות רבה, כזו השמורה בדרך כלל למתנדבים. הן פיארו ושיבחו את הגנים, "רק בקונסרבטריון אפשר לבלות יום שלם" אמרה האחת והשנייה הנהנה במרץ. הן הנחו אותנו להתחיל שם את הסיור ולהמשיך אותו, לקראת השקיעה, במסלול חג המולד.

נפרדנו לשלום משלושים דולר לאדם לטובת כרטיס הכניסה ושמנו פעמינו לכיוון הקונסרבטריון. השלכת מסביב כבר הייתה הרבה אחרי השיא ורוב העצים נותרו מיותמים מעלים. הדרך לחממה הגדולה לא נראתה מבטיחה אך אחרי כחמש דקות הליכה הגענו לדלת הכניסה וכשפתחנו אותה עמדנו משתאים מול אחת התצוגות הבוטניות היפות ביותר שראיתי בחיי.

תוך דקה מרגע הכניסה לחממה התפזרנו, כל אחד מאתנו הלך לחקור אזור אחר בחממה. למרות הסמיכות לחג, האזור לא היה מלא באנשים ורוב המבקרים הגיעו כדי לעשות צילום משפחתי לכרטיס חג המולד המסורתי. זוגות צעירים הצטלמו מתנשקים תחת צמח הדבקון והמשפחות היו לבושות סוודרים אדומים, ירוקים ולבנים, מעוטרים באיילים, גמדים, פתיתי שלג ומזחלות. הם נעמדו בזה אחר זה ליד עץ חג המולד הענקי בכניסה, לידם פסנתר וסביבם עשרות חלבלובים הדורים בצבע אדום וורוד כמיטב מסורת החג.

בגנים יש 20 תצוגות בתוך חממות שמתפרשות על שטח כולל של כ-18 דונם, ואני די בטוחה שבכל אחת מהן היה עץ חג מולד. בכל פינה התגלה עץ בסגנון אחר, אחד היה משובץ בסוקולנטים, אחר היה בדמות קשת צבעונית. היו כאלה שעוצבו על ידי ילדים והיו כאלה שקושטו באיצטרובלים, היו שם עצי חג מולד כיד הדמיון הטובה עליכם.

הקונסרבטוריון המרכזי מכיל מספר מזרקות, גופי מים וכ-4,600 מינים שונים של צמחים. הצמחים במתחם נראו חיוניים ובריאים, כל אחד מהם קיבל את התנאים האופטימליים ביותר עבורו. כל דלת הובילה לאזור אחר וכל חדר היה עולם ומלואו. נוכחותן של ידיים מקצועיות וכישרוניות הייתה מורגשת בכל פינה.     

אחרי שעתיים בהם כל אחד מאתנו חקר את הקונסרבטריון נפגשנו והחלפנו רשמים. התצוגות המדוברות ביותר היו עץ הסוקולנטים בגינת הכסף, עץ הקשת בגינה הים תיכונית, תצוגת עצי הבונסאי ושביל עציהשיטה. אחרי שווידאנו שאף אחד מאתנו לא פספס אף תצוגה, המשכנו לעצירת התחממות בבית הקפה, לתצוגת הרכבות ולשביל חג המולד.

שביל חג המולד היה רצוף בחצי מיליון נורות צבעוניות שנדלקו לקראת השקיעה. התחלנו אותו במזרקה עם מופע אור-קולי והמשכנו ללכת עליו בין שדרות העצים, בורות האש (עצירות התחממות מבורכות) וסביב האגם. חלקים בשביל נראו כאילו חג המולד הקיא עליהם, אבל רובו היה עשוי בטוב טעם. 

עם רדת החשיכה, סיימנו את המסלול והגענו לשער היציאה. עייפים וקפואים, אך מרוצים, נכנסנו למכונית ונסענו הביתה. בכניסה לעיר, אחרי נסיעה חסרת מאורעות של כשעתיים, הגענו לפקק בתעלת לינקולן, תעלה המחברת בין ניו ג׳רזי ומנהטן. כשעמדנו בלי יכולת לזוז בין מאות המכוניות התקועות בכניסה לעיר ידענו שהגענו הביתה.  

המגן האנושי של אמא דובה

אמהות יעשו הכל בשביל הילדים שלהן. אחת ההחלטות החשובות של אמהות בטבע היא היכן להסתיר ולגדל את הצאצאים שלה. עבור דובים, טורפי על שנמצאים בצמרת מארג המזון, נראה שמדובר בבחירה ברורה: מקום מוגן מאנשים, בלב היער, שם ניתן למצוא שפע של מזון. אך אליה וקוץ בה, שכן אתר שכזה מושך גם דובים אחרים. אנשים חוששים מדובים. אבל מתברר כי דובים שנמצאים במצב פגיע חוששים מדובים אחרים יותר משהם מפחדים מאנשים.

מעט מאוד דברים מפחידים את אמא דובה יותר מדוב זכר. דובים זכרים בוגרים ידועים במנהגם להרוג גורים שאינם שלהם, ולפעמים גם את האמא שמגנה עליהם. בשוודיה לדוגמא, מתים מדי שנה כשליש מגורי דובים חומים. רוב מקרי המוות מתרחשים בעונת הרבייה ולמעלה מ-90% מהם נגרמים על ידי דובים זכרים שמנסים להזדווג עם האם. במידה והאם מאבדת את הגורים, היא מתייחמת ולכן לזכר שהורג את הגורים יש סיכוי טוב להפרותה.

אמא דובה תעשה הכל על מנת להגן על הגורים מפני הזכרים המתקיפים. חלק מהאמהות יקפדו את חייהן בניסיונות נואשים להדוף את המתקפה על הגורים. אך מחקר חדש מראה שיש אמהות שהתחכמו ומצאו דרך להמנע ממתקפות שכאלה. הן מגדלות את הגורים לצידו של האויב הגדול ביותר של הדוב: בני האדם.

אמא דובה מתרחקת מטריטוריית הזכר לאחר ההמלטה. לעתים קרובות היא מתרחקת ככל האפשר מבתי הגידול הטובים ביותר עבורה. כאשר החוקרים בשבדיה מצאו אמהות דובים שחיות בקרבת בני האדם, הם תהו האם זאת יכולה להיות אסטרטגיית רבייה, דרך להגן על הצאצאיהם מפני אימת הזכרים. אחרי הכל, דובים זכרים בוגרים כמעט ולא נצפים בסמוך לערים מכיוון שבני אדם נוטים להרוג אותם שם. אך האם אסטרטגיית הבחירה במגן אנושי כדי להגן על הגורים היא מוצלחת?

לא קל לחקור דובים חומים בשבדיה, הם מפוזרים שם על פני שטח בגודל של כ-13,000 קמ"ר. וגם אם מצאת אחד הוא יכול להעלם במהירות הבזק, במהירות של עד 50 קמ"ש ליתר דיוק. הזכרים כפולים בגודלם מהנקבות שבעצמן עשויות להגיע למשקל של 360 ק"ג. או במילים אחרות, זה לא מאוד נעים להיתקל בהם מקרוב.

חוקרי NMBU הצליחו לעקוב במשך שבע שנים אחר 30 אמהות דובות בדרום-מרכז שבדיה באמצעות קולרי GPS. על פי המחקר 19 מהאמהות גידלו את גוריהן בהצלחה, ו-11 מהן איבדו את גוריהן במתקפות של זכרים בוגרים. כאשר החוקרים בדקו היכן האמהות המוצלחות חיו בזמן עונת הרבייה, הם גילו כי הן נשארו קרוב למגורי אדם. הן שמרו על מרחק חציוני של 780 מטרים מהם, כשחלק מהדובות שהו במרחק של מטרים ספורים מחצרות האנשים. משפחות הדובים המוצלחות ביותר הסתתרו באזורים עם צמחייה צפופה ועבה, כאלו שהסתירו אותם מבני האדם. באופן זה הן יכלו להיות מאוד קרובות לאנשים, אך האנשים לא היו מודעים לקיומן. בכך מוזער פוטנציאל הקונפליקט בין שני המינים.

הקונפליקט בין הדובים והאנשים קיים וממשי. לדובים שנמצאים בקרבת האדם יש סיכוי גבוה יותר להידרס על ידי מכונית או לספוג יריות מציידים. בכל שנה, בין אוגוסט לאוקטובר, אנשים באזור יוצאים לצוד דובים, לעתים קרובות הם צדים אותם בסמוך לכפרים. יחד עם זאת, הציידים אינם שמים להם כמטרה נקבות עם גורים.

אמהות דובות מוצלחות נשארות קרוב לבני אדם בעונת ההזדווגות, הזמן הסביר ביותר של הרג גורים על ידי זכרים. לאחר עונת ההזדווגות הן משנות את התנהגותן ומתרחקות שוב מסביבת האדם. הדובות האמהות המוצלחות ביותר השתמשו בטקטיקה מוכרת מעולם החי: התייחסות לאויב של האויב שלהן כחבר. לעומת זאת, אמהות שאבדו את גוריהן במהלך המחקר היו כאלו שנשארו באזורים מיוערים טבעיים. הן שמרו על מרחק חציוני של 1,210 מטרים מבני אדם, ובכך חשפו את גוריהן למפגשים מסוכנים עם זכרים בוגרים.

המחקר סתר את האמונה ארוכת השנים שחלק מהדובים נמשכים לקרבת האדם בשל שפע המזון. האזורים הסמוכים לבתים, בהם חיות האמהות המוצלחות, הינם עניים יותר מבחינת זמינות המזון ואיכותו בהשוואה לאזורים טבעיים. לכן הדובות לא קישרו אנשים עם זמינות מזון, הן קישרו אותם עם בטיחות והגנה. זה הבדל משמעותי, אותו צריכים רשויות שמירת הטבע לקחת בחשבון כאשר מבחינים בדובים בקרבת בני אדם.

ממצאי המחקר מציפים שאלות חדשות שבוודאי ייחקרו בעתיד: האם זו התנהגות נלמדת? ומה קורה עם הגורים שהיו מוגנים בסמוך למגורי האדם? האם הם יותר מורגלים לאנשים, ובכך, האם הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לקונפליקט עם בני אדם כבוגרים? האם התפתחות הגורים נפגעת בשל הקושי במציאת מזון איכותי בסביבת האדם? או אולי פסולת וזיהומים אחרים באזור מסכנים את חייהם? 

מקורות מדעיים:

Steyaert, et al. 2016. Human shields mediate sexual conflict in a top predator. Proc. R. Soc. B. The Royal Society.  

Steyaert, et al. 2014. Litter loss triggers estrus in a nonsocial seasonal breeder. Ecol. Evol

זוויגים של אפור

בשבוע שעבר כתבתי על ציפורים אוסטרליות ששרות לביצים שלהן. העוברים שבביצה מקשיבים לקולות ולומדים את הסיסמה הקולית של המשפחה. במקרה של הגדרונים האוסטרליים, הסביבה משפיעה על הקולות שישמיעו הגוזלים לכשיבקעו מהביצה. במחקר שהתפרסם לאחרונה, התגלה שהסביבה יכולה לא רק להשפיע, כי אם אף לגבור על הקביעה הגנטית; היא יכולה להפוך זכרים לנקבות.

ההשפעה של טמפרטורת הסביבה על קביעת זוויג העובר בזוחלים מוכרת היטב, אך הנה (שוב) תגלית מרעישה: צאצאים של חרדון מזוקן שמבחינה גנטית הם זכרים, ושהודגרו בטמפרטורה שמתעדפת נקבות, קיבלו תכונות פיסיולוגיות ורבייתיות של נקבות אך שמרו על התנהגות זכרית. 

בטבע קיימות הרבה דוגמאות ל"זוויגים של אפור"; זכרים שנראים כנקבות ועל ידי כך נמנעים מעימותים עם זכרים בוגרים, כמו למשל זכרים צעירים של אורנגאוטן. או זכרים שהופכים לנקבות, כמו דגי השושנון החיים בזרועות השושנה, ובמקרה שהנקבה נטרפת הזכר הופך לנקבה. או נקבות שהופכות לזכרים, כמו במקרה של פזית ים סוף, דג החי בלהקות של זכר אחד ומספר נקבות, בו אם הזכר נעלם אחת הנקבות בלהקה הופכת לזכר ותופסת את מקומו.   

במינים מסויימים של לטאות זוויג הפרט נקבע על ידי כרומוזומי המין, כמו בבני אדם. במינים אחרים של לטאות הטמפרטורה בה מודגרת הביצה קובעת את זוויג העובר. אבל לעיתים, כמו במקרה של חרדון מזוקן או של חומט שלוש-פסים מזרחי, גם הגנטיקה וגם הסביבה קובעים את מין הלטאה. "אני מסוקרן על ידי הרעיון, כי החלוקה הברורה של בעלי חיים לזכרים ונקבות, אינה לוכדת את המורכבות האמיתית של המצב", אמר המחבר הראשי של המחקר, פרופסור ריצ'רד שיין, אקולוג התנהגותי באוניברסיטת סידני.

החוקרים בחנו את השפעת הטמפרטורה על קביעת זוויג בחרדון מזוקן (Pogona vitticeps), זוחל החי בבית גידול מדברי או מדברי למחצה במזרח אוסטרליה ומגיע לאורך של כ-50 ס"מ. החוקרים הדגירו ביצים של הלטאה בטמפרטורות שונות ומצאו שבטמפרטורות הדגרה הגבוהות מ-32 מעלות צלזיוס, זכרים גנטיים הופכים לפרטים שמתפקדים כנקבות ומסוגלים להטיל ביצים פוריות. מתחת לטמפרטורה זאת, הגנטיקה היא זאת שקבעה את הזוויג. 

לאחר הבקיעה תיעדו החוקרים הן את התכונות הפיזיות (כגון טמפרטורת גוף או אורך זנב) והן את התנהגות החרדונים אותה הם מדדו, בין היתר, על פי התדירות שבה הם הזיזו את ראשם כשהוצב בפניהם אובייקט חדש, או על פי משך הזמן שלקח להם לצאת ממקום מקלט לשטח פתוח. המדענים גילו כי פרטים שעברו היפוך זוויגי דמו לנקבות רגילות, שכן מסת הגוף שלהן היתה דומה לזאת של נקבות רגילות והן הטילו ביצים פוריות. יתרה מכך, נמצא כי כמות הביצים שהוטלה בשנה על ידי פרטים בעלי היפוך זוויגי, היתה גבוהה משמעותית מזאת של נקבות רגילות.

יחד עם זאת, למרות מאפייני הגוף הנקביים ויכולת ההטלה שלהם, פרטים הפוכי-זוויג דמו יותר לזכרים רגילים בהתנהגות שלהם. למעשה, הם היו אפילו יותר גברתניים מהזכרים הרגילים: הם היו פעילים ונועזים יותר. מסקנת החוקרים היתה שההתנהגות הזכרית נקבעת על פי הגנים ולא על פי הסביבה. "עם התמהיל המתאים של מורשת גנטית ותנאי הסביבה, נוצרת לטאה שמתפקדת כנקבה אך, ככל שאנחנו יכולים לומר מהבדיקות שעשינו, חושבת כמו זכר", אמר שיין. 

הממצא הזה מטריד ומרתק כאחד, אם מסתכלים עליו בקנה מידה אבולוציוני. במידה והטמפרטורה באזורי המחייה של החרדונים המזוקנים תעלה בעקבות ההתחממות הגלובלית, עלולות הנקבות הגנטיות להיכחד לחלוטין. עלייה נוספת של הטמפרטורות תכחיד גם את כל הזכרים ותביא בכך לסופו של המין. מצד שני, מחקר זה יכול להסביר כיצד נוצרו מינים בהם נקבע הזוויג באמצעות טמפרטורת ההדגרה בלבד: יכול להיות שאנחנו עדים כאן למין שנמצא בשלב ביניים, בין קביעת זוויג גנטית וקביעת זוויג סביבתית.  

מקורות מדעיים:

Li, Hong, et al. 2016. "The behavioural consequences of sex reversal in dragons." Proc. R. Soc. B. The Royal Society.

Holleley, Clare E., et al. 2015. "Sex reversal triggers the rapid transition from genetic to temperature-dependent sex." Nature.

Shine, R., M. J. Elphick, and S. Donnellan. 2002. "Co‐occurrence of multiple, supposedly incompatible modes of sex determination in a lizard population." Ecology Letters.

לומדים עוד מהביצה – בייבי מוצארט לא לבד

בעבודת המאסטר שלי, פעם, מזמן, ב-2006, חקרתי תקשורת, שהתבטאה במעבר של אותות כימיים, בין ביצה ודוגרת. חקרתי מינים שונים, חלקם היו מינים אקזוטיים כמו האמו והיען ואחרים היו מינים מתורבתים כמו התרנגולת ואווז הבית. את הביצים הדגרתי באינקובטורים עד לבקיעתן. במהלך האינקובציה בדקתי רמות פליטה של רדיקל חופשי, חנקן חמצני, שנפלט מהביצה ויכול להשפיע על הרחבת כלי הדם בכתם הדגירה, לקבלת תוספת חום לדוגמא. 

ולמה אני נזכרת בזה? כי ממש עכשיו התגלה שלא רק אותות כימיים עוברים בין העובר והדוגרת כי אם גם אותות קוליים. בדומה לאשה בהריון שמשמיעה מוצארט לעובר בבטן, נמצא שציפורים דוגרות של גדרון אוסטרלי קוראות ברכות לביציהן. במחקרים שהתפרסמו לאחרונה נמצא ששני מינים של גדרונים אוסטרליים יכולים לשמוע את אמהותיהן ואפילו ללמוד חלקים בשיר בזמן שהם עדיין בביצה.

הגדרונים האוסטרליים הם ציפורי שיר קטנות. באוסטרליה ניתן למצוא תשעה מינים, חלקם מינים מוכרים מאוד בסביבות בין עירוניות. בעונת הרבייה, הזכרים נושאים בדרך כלל צבעים בוהקים של כחול ואדום. ובשל הרגלי הרבייה השיתופיים שלהם, הגדרונים היו מוקדי מחקר פופולארים בעשורים האחרונים. 

בסדרת ניסויים שנערכו על גדרון אוסטרלי הדור, בהובלתן של דוקטור דיאן קולומבלי-נאגרל ופרופסור סוניה קליינדורפר מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה, התגלה שהעוברים של הגדרון לומדים מהאם עוד משהותם בביצה. ממצאים אלו סתרו הנחה ארוכת שנים שלעוברים יש יכולת למידה מוגבלת. מציאה של למידת קול עוברית בבעלי חיים, במיוחד ציפורי שיר, היא מיוחדת במינה, שכן אפילו אצל בני אדם, רק בשנים האחרונות התפרסם מחקר שמצא שעוברים אנושיים מתחילים לזהות מילים בגיל 30 שבועות. 

כמו הרבה תגלויות מרעישות אחרות, גם כאן, ממש במקרה, התגלה כי נקבת הגדרון משמיעה קולות לביצים. דוקטור קולומבלי-נאגרל סיפרה שבגלל קצב הטריפה הגבוה של הגדרונים ההדורים היא הציבה מיקרופונים בקנים שלהם. היא רצתה להקליט את קולות האזהרה, אבל המיקרופונים תיעדו גם קולות חדשים שהחוקרות לא הכירו קודם לכן, קולות הדוגרות לביצים. 

קולות הגדרונית הדוגרת לביצים

לאחר התגלית המשמחת, בחרו החוקרות להתמקד בקולות החדשים. הן תיעדו ירידה בקצב הלב של עוברי הגדרון ההדור בזמן שהם הקשיבו לקולות האם הדוגרת. ירידה בקצב הלב הינה סימן למתן תשומת לב בבני אדם ובעלי חיים אחרים. ובגלל שהממצאים בגדרונים ההדורים היו כל כך לא צפויים, קולומבלי-נאגרל וחובריה הרחיבו את המחקר שיכלול גם גדרון אדום-גב וצירפו חוקרים ממעבדת הציפורים שבאוניברסיטת קורנל.

שוב הניחו החוקרות מיקרופונים, אך הפעם בקנים של גדרון אדום-גב. באמצעות המיקרופונים הם תיעדו, על פני תקופה של ארבע שנים, את הקולות שהשמיעו האמהות לביציהן. הקולות התחילו בסמוך להטלה ונמשכו עד כשישה ימים לאחר הבקיעה והחוקרות ציפו לשמוע את הקולות אותם ישמיעו הגוזלים. 

בחינה מדוקדקת של ספקטוגרמות ההקלטות הראתה הבדלים משמעותיים בחתימת קולות גוזלים מקנים שונים. הגוזלים שבקעו החלו להתחנן למזון כשהם מחקים חלק מהקולות אותם הם שמעו כשהיו בביצה. אבל לחוקרות עדיין נותרה שאלה בלתי פתורה: האם הגוזלים באמת למדו את הקולות שהשמיעה האם בזמן שהותם בביצה, או אולי הם השמיעו אותם באופן אינסטנקטיבי?

על מנת לבחון את השאלה החליפו החוקרות ביצים מקנים שונים של גדרון הדור. כשהגוזלים בקעו, הם השמיעו קולות שהיו דומים יותר לאלו של האמהות המאמצות מאלו של האמהות המקוריות. מכאן הסיקו החוקרות שהגוזלים למדו את הקולות עוד מהביצה. ניסויים נוספים על גדרון אדום-גב הראו שההורים נטו לתת יותר אוכל לגוזלים שהשמיעו קולות הדומים לשלהם.

"לימוד קולות בזמן השהות בביצה דומה לסיסמה אלגנטית שיכולה לשמש את האמהות בכדי להבטיח שהן מגדלות את צאצאיהן שלהן", אמר אחד החוקרים. "פעמים רבות קוקיות משאירות ביצים בקני הגדרונים. אם הגוזל לא מסוגל לייצר את קול החתימה של אמו, יכול מאוד להיות שמדובר בקוקייה ואז ההורים לא יאכילו אותו".

עוד התגלה שהקולות שהעוברים למדו נשמרו בשירים אותם הם שרו בבגרותם, שירים שהם ישירו במשך כל ימי חייהם. תוצאות אלו איתגרו את התאוריה המקובלת שטוענת שגוזלים לא מתחילים ללמוד את שירי הבוגר לפני גיל עשרה ימים. 

החוקרות הראו שהשירים של הפרחונים הצעירים דומים יותר לשירת האמהות שלהן מאשר לכל נקבה אחרת באוכלוסייה. במילים אחרות, גם כבוגרים, פרחונים של גדרון אדום-גב שמרו על חתימת הקול הייחודית אותה למדו מאמם. גם בשימור ארוך טווח יש יתרונות, שכן באמצעות הקולות המשפחתיים היחודיים יכולה הציפור להבחין בין קרובי משפחה. החתימה הקולית מאפשרת לציפור לחלוק מידע חיוני, על מקור מזון או המצאות טורף, עם בני משפחתה ואף להמנע מרביית שארים.

כיוון שעוברים לומדים את קולות האם ומייצרים מהם את שירי הבגרות שלהם, הם בעצם לומדים לשיר עוד מהביצה. מחקר הגדרונים פותח דלת ללמידה עוברית במינים אחרים של עופות ויונקים, ולהבנת אופן התפתחות למידת הסימנים בעזרתם מזהים בעלי החיים את בני משפחתם.

מקורות מדעיים:

Colombelli-Négrel, D., M.S. Webster, J.L. Dowling, M.E. Hauber, and S. Kleindorfer. 2016. Vocal imitation of mother’s calls by begging Red-backed Fairywren nestlings increases parental provisioning. Auk.

Dowling, J.L., D. Colombelli-Négrel, and M.S. Webster. 2016. Kin signatures learned in the egg? Red-Backed Fairy-Wren songs are similar to their mother’s in-nest calls and songs. Frontiers in Ecology and Evolution.

Colombelli-Négrel, D., M.E. Hauber, and S. Kleindorfer. 2014. Prenatal learning in an Australian songbird: habituation and individual discrimination in superb fairy-wren embryos. Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences.

Colombelli-Négrel, D., M. E. Hauber, J. Robertson, F.J. Sulloway, H. Hoi, M. Griggio, and S. Kleindorfer. 2012. Embryonic learning of vocal passwords in superb fairy-wrens reveals intruder cuckoo nestlings. Current Biology.

      

שנהבים לפילים

שנה שעברה הושמד בטיימס סקוור טון שנהב ובשני ביוני, 2016, יצא ממשל אובמה בהכרזה היסטורית למען הפילים באפריקה: מכירת שנהב בארה"ב הינה אסורה על פי חוק. החוק החדש שיצא סוגר על מרבית אפשרויות הסחר בשנהב בארה"ב ומנסה לעצור את שוק השנהב המדמם שמוחק את אוכלוסיית הפילים באפריקה. 

פילים שפעם שוטטו במרחבי אפריקה במיליונים נמצאים היום בחברה המונה פחות מחצי מיליון. כ-35,000 מהם נטבחים מדי שנה. כל יום נטבחים 96 פילים וכל רבע שעה ניצוד פיל. ארה"ב מהווה את השוק השני בגודלו במכירת שנהב וכל פיסת שנהב שנמכרת מגיעה מפיל מת. סחר בערכי טבע, שהיה על אש נמוכה עד לפני כעשור, מדורג כיום רביעי בשוק השחור, אחרי סחר בסמים, נשק ובני אדם. סחר זה מניב כעשרים מילארד דולר על פי הערכות של שירות הטבע והדגים של ארה"ב.

החוק הועבר כחלק מהאסטרטגיה הלאומית של הממשל לצמצם ציד בלתי חוקי המאיים להכחיד את החיות היבשתיות הגדולות ביותר בעולם. בנוסף, החוק מתעד לייבש את ערוץ העברת הכספים של מצביאי אפריקה וארגוני טרור, שעל פי דיווחי מודיעין, הם המוציאים לפועל של הרג פילים וקרנפים למימון פעילותם. בשנים האחרונות האמירו מחירי השנהב והגיעו לכ-$3,000 לחצי ק"ג שנהב וכ-$50,000 עבור ק"ג קרן קרנף. החטים והקרניים יקרים בעיקר בסין וויאטנם שם משתמשים בהם באומנות וברפואה המסורתית. הביקוש הרב נענה על ידי ציידים לא חוקיים שטבחו בכ-100,000 פילים תוך שלוש שנים.

בזמן שההצעה החדשה לאיסור סחר בשנהב בארה"ב היתה על השולחן, תחת חוק המינים בסכנת הכחדה, שירות הטבע והדגים פתח את ההצעה להערות הציבור וכיום, עם 1.3 מיליון תגובות, היא ההצעה השנייה בהיסטוריה של הסוכנות מבחינת מספר התגובות. רובן המוחלט של התגובות, כ-98% מהן, קראו לאיסור מוחלט על סחר בשנהב. סוחרי עתיקות, שדרכם עברו מכירות של חפצים רבים העשויים שנהב, קבלו על ההצעה מהרגע הראשון בטענה של פגיעה בפרנסתם, אך דעת הציבור והממשלה הכריעו כנגדם. ניו ג'רזי, ניו יורק, קליפורניה והוואי, המהוות את השווקים הגדולים ביותר לסחר בשנהב, אסרו על מכירות שנהב בחודשים האחרונים.

למרות ההתגייסות חסרת התקדים של חלק מהמדינות והציבור הרחב, החוק עבר עם מספר תיקונים שכוללים היתר על מכירת עתיקות בנות למעלה ממאה שנה (עם תעודות) וכלי מוזיקה המכילים פחות מ-200 גרם שנהב. בנוסף, החוק מאפשר למוזיקאים לשאת כלי נגינה המכילים פחות מ-200 גרם שנהב בטיסות בינלאומיות. החוק מגביל גם את ייבוא "פרסי הציד", שניים לצייד (בעבר לא היתה הגבלה על מספר הפרסים). אוסר על מכירת שנהב כחלק מתכולת דירה או כזה שעבר בירושה, ומחיל איסורים ומגבלות על ייבוא שנהב מחוץ למדינה למטרות מסחריות ופרטיות.

בעבר, מותר היה לסחור בשנהב שהובא לארה"ב לפני שהמין הוכרז בסכנת הכחדה או בכזה שמקורו מפיל שמת באופן טבעי. הבעיה היתה שסחר בשנהב לא חוקי מסתתר תחת סחר בשנהב חוקי והאזרחים מתקשים להבדיל בין השניים.

בניגוד לשנהב פילים, במשך שנים רבות חל איסור מוחלט בארה"ב על סחר בקרני קרנפים. האיחור באיסור על סחר בשנהב נבע, ככל הנראה, עקב החיבה הרבה של האנשים לפריטי מותרות; פסנתרים, ידיות סכום וריהוט העשויים משנהב שבעלות עליהם העידה על השתייכות לחברה הגבוהה. החוק היום למען פילים צועד לכיוון חוקים שנחקקו בעבר למען שימור אוכלוסיית הקרנפים וצבי הים שהשריונות היפים שלהם כמעט וגרמו להכחדתם. 

במקום לנופף אצבע מאשימה, ארה"ב מנסה כיום לשמש דוגמא עבור מדינות אחרות שהיא מקווה שילכו בעקבותיה. היא שולחת אות לסין להיות אגרסיבית לא פחות בנושא, לעשות ככל שביכולתה כדי לחסום סחר לא חוקי כי הוא חזק שם יותר מאשר כל מקום אחר בעולם. ובסין מסתמן גם שביב של תקווה. שבוע הבא תצא משלחת מארה"ב לסבב שיחות בבייג'ינג עם רשויות שונות בסין שהסכימו ליצור הגבלות נוספות על הסחר בשנהב.

כיום יש הרבה יותר מודעות למצוקתם של הפילים. מנהל שירות הטבע והדגים, דניאל אש, אמר בעקבות ההכרזה על החוק החדש כי תושבי ארה"ב העבירו מסר ברור: אנו מוקירים את הפילים בטבע. אנו מוקירים את השנהב כשהוא נמצא על החיה ולא כשהוא מגולף בפסל או תכשיט.

יכול להיות שבעקבות החוק החדש פילים יהיו קצת יותר בטוחים בעולם. מצד שני, יכול מאוד להיות שלא...

השועלים ששורדים כנגד כל הסיכויים

צופר הספינה נשמע למרחוק. זה היה סימן שזמן הביקור שלי על האי הסתיים. מאוכזבת על שלא הצלחתי לראות את השועלים המפורסמים של האיים, שמתי פעמיי לכיוון תחנת העגינה. בעודי צועדת לכיוון החוף, פגשתי במשפחה שסעדה על שולחן פיקניק יחיד בצידי השביל. לצד השולחן, בין רגלי הסועדים, שיחקו שני שועלים קטנטנים. התיישבתי לצידם בהשתאות ושכחתי שעלי למהר לספינה.

איי התעלה של קליפורניה הם שרשרת איים, שמונה במספר, הממוקמים מול חופיה הדרומיים של  קליפורניה, באוקיינוס השקט. חמישה מהאיים הוכרזו ב-1980 כשמורת טבע. השמורה כוללת גם את האיים וגם את המים שסובבים אותם. הדרך הטובה ביותר להגיע לביקור באיים היא עם ספינות שיוצאות מהנמל בונטורה והדרך לשם היא עליזה במיוחד שכן עשרות ולעיתים אף מאות דולפינים נוהגים ללוות את הספינה ולעיתים אף אפשר לראות לוויתנים.

למעט מים זמינים, האי אליו הגעתי, סנטה קרוז, היה נטול משאבים לחלוטין. במידה ומפספסים את הספינה, אין ברירה אלא לבלות את הלילה בשטח ולחכות לספינה שמגיעה בבוקר למחרת. מי שמראש רוצה לישון על האי צריך להביא איתו אספקת מזון וציוד מחנאות וללון בשטח מוגדר לשינה, לאחר שקיבל את האישור המתאים.

יש המתייחסים לאיים כאיי הגלאפגוס של ארה"ב, שכן הם ידועים בחי והצומח הייחודיים והעשירים שלהם. מבין בעלי החיים, שועלי האיים (Urocyon littoralis) הם המפורסמים ביותר, שכן הם היונקים הגדולים ביותר על האי והם נוהגים להסתובב באזורי המחנאות. שועלים חיים על שישה משמונת האיים, ועל כל אי נמצא תת מין ייחודי אחר.

השועלים הגיעו לאיים לפני אלפי שנים, ככל הנראה עם בני האדם, ובשל בידודם מהייבשת עבר על השועלים תהליך של התגמדות. גופם התכווץ בתהליך אבולוציוני הידוע כננסות איים וכיום הם קטנים יותר מחתול הבית. שועל איים בוגר שוקל פחות משלושה קילוגרם, הקטנים שבהם שוקלים קילוגרם אחד בלבד.

בידוד השועלים מהיבשת ומכל אחד מהאיים האחרים יצרו תנאי מעבדה טבעיים לחקר האבולוציה. בשל בידודם, שועלי האיים פגיעים במיוחד, שכן הם אינם חסינים למחלות וטפילים המגיעים מהיבשת, במיוחד אלו המועברים על ידי כלבים. אם לא די בכך, במחקר שהתפרסם לאחרונה גילו החוקרים שמבחינה גנטית יש מעט מאוד שונות בתוך כל אחד מתתי המינים ובמיוחד בתוך תת המין של שועלי האי סן ניקולס. באי זה הקירבה הגנטית הרבה בין הפרטים דומה לקרבה גנטית בין תאומים זהים. החוקרים מצאו מעט מאוד הבדלים בין הגנים שמגיעים מהאב ואלו שמגיעים מהאם. תת מין זה מחזיק בשיא המפוקפק של הכי מעט שונות גנטית במין שמתרבה ברבייה מינית. בנוסף, החוקרים מצאו ששועלי האיים נושאים הרבה יותר מוטציות פוגעניות מהקרובים שלהם, השועלים האפורים המצויים ביבשת.

את המחקר שהתפרסם בסוף אפריל הוביל ד"ר רוברט וויין (Robert K. Wayen) מאוניברסיטת קליפורניה, שהתחיל לחקור את שועלי האיים בתחילת שנות ה-90. "הם כמו הדודו" הוא טען באחד הראיונות איתו, "אין להם כל פחד מאנשים. אתה יכול פשוט לשים אותם בחיקך". אכן, השועלים שפגשתי על האיים השתובבו לידי במשך דקות ארוכות כשאני מתבוננת בהם ממרחק נגיעה.

מחסור בשונות גנטית מסכן את יכולת ההישרדות של המין, שכן כל שינוי בסביבה יפגע באופן דומה בכל הפרטים, הם כולם חסינים ופגיעים באותה צורה בדיוק לכל שינוי אפשרי שמתרחש בסביבתם. בנוסף, מחסור בשונות גנטית מתבטא פעמים רבות במוטציות הפוגעות בבריאות, מקטינות את מספר הצאצאים ומקצרות את אורך החיים. דוגמא מפורסמת יותר לבעל חיים שסובל ממחסור בשונות גנטית הוא הברדלס. חוקרים משערים שבעקבות קטסטרופה סביבתית אוכלוסיית הברדלסים עברה דרך "צוואר בקבוק" ורק מספר בודד של פרטים שרד. רמת הקרבה בין פרטים של ברדלסים היא כזאת שניתן לקחת פיסת עור מפרט אחד ולהשתיל בפרט אחר ללא חשש לדחייה של השתל. 

אז איך בכל זאת הצליחו השועלים לשרוד במקביל על כל אחד מששת האיים? החוקרים משערים שבשל היותם טורפי על החולשים על אי קטן, הם נאלצו להתמודד עם פחות אתגרים בהשוואה למינים אחרים בעלי שונות גנטית נמוכה. עוד מניחים החוקרים כי השועלים שרדו בזכות בני האדם שחיו על האיים. השערה נוספת היא שהגנים מופעלים אחרת אצל פרטים שונים ובכך נשמרת שונות כלשהי באוכלוסייה. לבסוף, הם משערים ואומרים שכל אחד מהגורמים, או שילוב כזה או אחר שלהם, מנעו את הכחדות השועלים.

לאחר שהצליחו לשרוד במשך אלפי שנים על האיים, בשנות ה-90 חלה ירידה חדה ומדאיגה במספר השועלים, בעיקר בשל פעילות ערה של בני האדם ועיטים זהובים שהגיעו לאיים וטרפו אותם. בשנת 2004 הוכרז המין כמין בסכנת הכחדה והרשויות החלו במאמצים לשימורו. בעקבות המחקר, דרך אחת שעלתה לסייע לשועלים הייתה להעביר תתי מינים מאי לאי, שכן במידה ותתי המינים יתרבו זה עם זה השונות הגנטית באוכלוסייה תגדל.

שיטת ההעברה סייעה בעבר לאוכלוסיית פומות מבודדת בפלורידה, שם התקשו הפרטים להעמיד צאצאים. החוקרים העבירו פומות מטקסס שתרמו לשונות הגנטית של האוכלוסייה ומספר הפומות בפלורידה עלה בתגובה. יחד עם זאת, ד"ר ויין מתנגד לסיוע גנטי לשועלי האיים, לפחות עד שיהיה ממצא משמעותי שמוכיח שירידה במספרם נובעת ממחסור בשונות גנטית. "אני אהסס מאוד להעביר שועלים" אמר ד"ר וויין. "כל אי הוא ייחודי מבחינה גנטית. לא הייתי רוצה להיות זה שהורס אותו".

שלא כמו בעלי חיים אחרים שנתקלים בהם בטעות בשבילים ובדרכים צדדיות, שועלי האיים מחפשים את סביבת האדם. אזור האוהלים והפיקניק הוא האזור המועדף עליהם, שכן שם הם מבלים את רוב זמנם בחיפוש אחר שאריות מזון שהשאירו המטיילים. הם לא נרתעים מלהיכנס לאוהלים או לגנוב סנדוויץ שהונח לרגע על השולחן לקראת הארוחה.

לספינה הצלחתי להגיע בזמן. הפקחית על הסיפון התעניינה בבעלי חיים שפגשתי בזמן הביקור באי. בחרתי להראות לה תמונות של זוחלים וציפורים של מינים פחות מוכרים, על מנת שתסייע לי להגדירם. היא הסתכלה בתמונות וצהלה בשמחה: "איזה יופי. בדרך כלל מראים לי רק תמונות של שועלים".   

עוד בנושא תוכלו למצוא כאן.