גני לונגווד – Longwood Gardens

החגים הגיעו לעיר, מקיפים כל עץ באורות צבעוניים וכל חנות בשלטי מבצעים והנחות. יחד עם החגים הגיעו גם התיירים. לרוקפלר סנטר, למשל, כמעט ואי אפשר להגיע בשל צפיפות האנשים הרבה שמנסה לעשות דרכה לעץ חג המולד המפורסם. ליד כדורי החג האדומים שבשדרה השישית, שמעתי שוטר נותן לתיירים הנחיות הגעה לעץ: תדחפו ותפעילו מרפקים, תהיו חזקים ונחושים אחרת אין לכם סיכוי.

מיליוני המבקרים שהציפו את העיר דרבנו אותי לצאת למקום שקט יותר ועמוס פחות. כן, ניו יורק היא עיר מרתקת ובמיוחד בחגים, אבל גם ממנה צריך הפסקה לפעמים. מפלי הניאגרה, הממוקמים במרחק  של שבע שעות נסיעה ממנהטן, הם אחד היעדים החביבים עלי לבריחה. יחד איתם אפשר לציין את וושינגטון הבירה (פחות מארבע שעות), פילדלפיה (שעתיים) ועמק האדסון (שעתיים). בחיפוש אחר מקומות חדשים ומרגשים במרחק של קפיצה מהעיר גיליתי לאחרונה את גני לונגווד.

שמעתי עליהם במקרה, ממישהי שפגשתי בפרוספקט פארק בברוקלין. היא ראתה אותי מצלמת בפארק, התלהבה מהתמונות ואמרה שאני פשוט חייבת להגיע לגנים של לונגווד. חקרתי על המקום באינטרנט וגיליתי שמדובר באחד הגנים הבוטניים הוותיקים והמפורסמים ביותר בארה"ב. סימנתי את המקום על המפה ובסוף השבוע של חג ההודיה יצאתי עם שלושה חברים ומכונית אחת לדרך.

הגנים נמצאים דרום מערבית מפילדלפיה ובמרחק של כשעתיים וחצי נסיעה ממנהטן. הם משתרעים על פני למעלה מארבעת אלפים דונם ומהווים בית ליותר מעשרת אלפים מיני צמחים שונים. בעלת השטח, משפחת פירס קנתה את אדמת הגנים ב-1700. הם אספו צמחים רבים, מקומיים ואקזוטיים כאחד והביאו אותם לאחוזה. ב-1798 הם הקימו משתלה שגדלה עם השנים ובסופו של דבר חלשה על שטח של כ-60 דונם. ב-1850 המשתלה כבר הייתה ידועה בשל אוסף העצים המרשים שלה והיא הפכה למוקד משיכה עבור התושבים באזור.

בכניסה לגנים קיבלו את פנינו שתי נשים מבוגרות וחייכניות שסיפרו על הגנים בהתלהבות רבה, כזו השמורה בדרך כלל למתנדבים. הן פיארו ושיבחו את הגנים, "רק בקונסרבטריון אפשר לבלות יום שלם" אמרה האחת והשנייה הנהנה במרץ. הן הנחו אותנו להתחיל שם את הסיור ולהמשיך אותו, לקראת השקיעה, במסלול חג המולד.

נפרדנו לשלום משלושים דולר לאדם לטובת כרטיס הכניסה ושמנו פעמינו לכיוון הקונסרבטריון. השלכת מסביב כבר הייתה הרבה אחרי השיא ורוב העצים נותרו מיותמים מעלים. הדרך לחממה הגדולה לא נראתה מבטיחה אך אחרי כחמש דקות הליכה הגענו לדלת הכניסה וכשפתחנו אותה עמדנו משתאים מול אחת התצוגות הבוטניות היפות ביותר שראיתי בחיי.

תוך דקה מרגע הכניסה לחממה התפזרנו, כל אחד מאתנו הלך לחקור אזור אחר בחממה. למרות הסמיכות לחג, האזור לא היה מלא באנשים ורוב המבקרים הגיעו כדי לעשות צילום משפחתי לכרטיס חג המולד המסורתי. זוגות צעירים הצטלמו מתנשקים תחת צמח הדבקון והמשפחות היו לבושות סוודרים אדומים, ירוקים ולבנים, מעוטרים באיילים, גמדים, פתיתי שלג ומזחלות. הם נעמדו בזה אחר זה ליד עץ חג המולד הענקי בכניסה, לידם פסנתר וסביבם עשרות חלבלובים הדורים בצבע אדום וורוד כמיטב מסורת החג.

בגנים יש 20 תצוגות בתוך חממות שמתפרשות על שטח כולל של כ-18 דונם, ואני די בטוחה שבכל אחת מהן היה עץ חג מולד. בכל פינה התגלה עץ בסגנון אחר, אחד היה משובץ בסוקולנטים, אחר היה בדמות קשת צבעונית. היו כאלה שעוצבו על ידי ילדים והיו כאלה שקושטו באיצטרובלים, היו שם עצי חג מולד כיד הדמיון הטובה עליכם.

הקונסרבטוריון המרכזי מכיל מספר מזרקות, גופי מים וכ-4,600 מינים שונים של צמחים. הצמחים במתחם נראו חיוניים ובריאים, כל אחד מהם קיבל את התנאים האופטימליים ביותר עבורו. כל דלת הובילה לאזור אחר וכל חדר היה עולם ומלואו. נוכחותן של ידיים מקצועיות וכישרוניות הייתה מורגשת בכל פינה.     

אחרי שעתיים בהם כל אחד מאתנו חקר את הקונסרבטריון נפגשנו והחלפנו רשמים. התצוגות המדוברות ביותר היו עץ הסוקולנטים בגינת הכסף, עץ הקשת בגינה הים תיכונית, תצוגת עצי הבונסאי ושביל עציהשיטה. אחרי שווידאנו שאף אחד מאתנו לא פספס אף תצוגה, המשכנו לעצירת התחממות בבית הקפה, לתצוגת הרכבות ולשביל חג המולד.

שביל חג המולד היה רצוף בחצי מיליון נורות צבעוניות שנדלקו לקראת השקיעה. התחלנו אותו במזרקה עם מופע אור-קולי והמשכנו ללכת עליו בין שדרות העצים, בורות האש (עצירות התחממות מבורכות) וסביב האגם. חלקים בשביל נראו כאילו חג המולד הקיא עליהם, אבל רובו היה עשוי בטוב טעם. 

עם רדת החשיכה, סיימנו את המסלול והגענו לשער היציאה. עייפים וקפואים, אך מרוצים, נכנסנו למכונית ונסענו הביתה. בכניסה לעיר, אחרי נסיעה חסרת מאורעות של כשעתיים, הגענו לפקק בתעלת לינקולן, תעלה המחברת בין ניו ג׳רזי ומנהטן. כשעמדנו בלי יכולת לזוז בין מאות המכוניות התקועות בכניסה לעיר ידענו שהגענו הביתה.