חוגגים הודיה

ההכנות וההתרגשות הכללית בעיר לקראת חג ההאלווין היו כאין וכאפס למה שהתרחש בה לאחר מכן; גזעי העצים ברחובות עוטרו במנורות צבעוניות, כדורי חג אדומים ענקיים הוצבו במזרקה שבשדרה השישית, עץ אשוח גדול מימדים הוצב אחר כבוד ברוקפלר סנטר ומולו התמקמה שיירת המלאכים המסורתית. זירת ההחלקה ברוקפלר נפתחה לשמחתם הרבה של המבקרים ומול כל אלה, חנות הכולבו סאקס בשדרה החמישית החלה להקרין מופע אור-קולי על חזית הבניין שלה. יחד עם זאת, את מירב ההתרגשות בעיר סיפק המצעד השנתי של מייסיס לכבוד חג ההודיה.

בין שלל מסורות חג ההודיה, קיבלו בלוני המצעד של מייסיס מקום דומה לזה של פשטידת הדלעת ורוטב החמוציות. השנה חגג המצעד השנתי של מייסיס את יום הולדתו התשעים. 16 בלונים של דמויות מסדרות מצוירות, 27 בלונים של קישוטי חג, 26 עגלות מהודרות, 16 תזמורות צועדות, 1,100 מעודדים ורקדניות ולמעלה מ-1,000 ליצנים במרכז העיר. את המצעד הצבעוני הזה חתם סנטה קלאוס שישב במזחלת עמוסת מתנות ורתומה לאיילים מעופפים.

המצעד מתחיל כל שנה בתשע בבוקר והמהדרין יגיעו כבר בשש בשביל לתפוס מקומות בשורה הראשונה. למרות שהמצעד נפרס לאורך ארבעה קילומטרים, מי שלא ישכים לקום יתקשה למצוא נקודות תצפית טובות. בכל זאת מדובר במצעד הכי נצפה בעיר, למעלה משלושה מיליון וחצי איש מתייצבים לראותו צועד ברחובות ניו יורק ועוד 50 מיליון איש צופים בו מהבית בשידור חי.

שנה שעברה הייתה זאת הפעם הראשונה בה צפיתי במצעד מרחובות העיר. הגעתי לכיכר קולומבוס בסביבות שמונה בבוקר ומצאתי לעצמי מיקום מעולה לתיעוד האירוע, השמש, הבניינים, הקהל כולם היו בכיוון הנכון. אבל שעה אחרי שהמצעד התחיל כבר לא יכולתי לזוז, לא הצלחתי להרים את הידיים כדי לצלם ובקושי הצלחתי לנשום, מצאתי את עצמי נמחצת בין עשרות רבות של אנשים. דקות רבות עברו עד שהצלחתי לפלס דרכי החוצה, זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה והשנה התלבטתי אם לנסות שוב.

בנוסף, חברים בעיר טענו שיש התראות על פיגועים ושכדאי להימנע מלצאת לאזור המצעד. אכן, לראשונה חסמה משטרת ניו יורק לחלוטין את כל תנועת כלי הרכב באזור המצעד. היא גם הציבה למעלה מ-80 משאיות עמוסות בחול כמחסומים ופרסה כ-3,000 שוטרים חמושים ומלווים בכלבי הרחה, מומחים באיתור חומרי נפץ, לאורך המסלול.

מבחינתי משטרת ניו יורק הוכיחה את עצמה כל כך הרבה פעמים, שלא היה לי ספק שגם האירוע הזה יסתיים בשלום. אז יום לפני המצעד יצאתי למחקר מקדים של זוויות צילום וסימנתי לי רחבה גדולה בפינת רחוב 51 והשישית. הגעתי לשם בשעה שמונה וחצי בבוקר, חוץ מהשורות הראשונות וכמה ספסלים כל האזור היה פנוי לחלוטין. לקראת השעה תשע הרחבה התמלאה, אבל למעט מספר ראשים וטלפונים שמדי פעם חסמו לי את זווית הראייה, כל האירוע היה קליל למדי ואוורירי.

יש בי דואליות רגשית ומצפונית לגבי המצעדים בעיר בכלל והמצעד של מייסיס בפרט. הרי כל המופע הראוותני הזה הוא מסחרי לחלוטין, עולה לא מעט כסף ויש לו גם מחיר סביבתי לא מבוטל. למרות שהליום הוא היסוד הכי נפוץ ביקום, בכדור הארץ יש "משבר הליום" חמור והיסוד הבלתי מתחדש הזה עלול להיגמר בדור הנוכחי.

אף שהליום מתקשר בראש ובראשונה עם ניפוח בלונים ושינוי משעשע של הקול, הוא מהווה רכיב חשוב בתחומים של תהודה מגנטית גרעינית ופעילויות טכנולוגיות אחרות, בעיקר בזכות היותו יציב, בלתי פעיל ו"חוסר הנכונות" שלו לעבור ריאקציה עם כימיקליים אחרים. אף על פי כן, יותר מ-8,500 מטרים מעוקבים של הליום סופקו השנה למייסיס על ידי לינדה צפון אמריקה בע"מ, החברה ששמרה על ריחופו של המצעד במשך 22 השנים האחרונות. עיתון פורבס העריך שלמעלה מ-30,000 דולר הושקעו בניפוח בלוני המצעד.

מצד שני, המצעד מקרב לבבות. אנשים מתרבויות שונות ובגילאים שונים, מהגרים, ילידים ותיירים כאחד, עומדים זה לצד זה ונהנים יחדיו מהמצעד. אין להמעיט בערך הדבר, במיוחד לאור תוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב, ההפגנות היומיות בשדרה החמישית ואווירת ההסתה הכללית במדינה. אחרי כל התפרצויות הזעם משני צדי המתרס, האווירה החגיגית והמאחדת של המצעד, זאת שמציבה אנשים עם דעות שונות בהרמוניה זה לצד זה, אינה דבר של מה בכך.