האלווין בניו יורק

אי אפשר ללכת בעיר בלי לחוש באווירת החג. בני משפחת הדלועיים מככבים בכל פינה, בעיקר הדלעת אשר, יחד עם השלכת, צובעת את העיר בכתום. החנויות החלו להציב סלסלות מעוטרות בפרצופים מפחידים לאיסוף ממתקים בחלונות הראווה כבר לפני מספר שבועות והקונדטריות מוכרות מאפים בדמות שדים ומפלצות כמיטב מסורת החג. הרחובות מקושטים במכשפות, קורי עכביש, עטלפים ובובות מדממות. ובימים האחרונים מצטבר תור בכניסה לחנויות התחפושות שהולך ומתארך ככל שמתקרבים ל-31 באוקטובר, ליל כל הקדושים.

ליל כל הקדושים, הידוע גם בשם האלווין, הפך להיות אחד החגים החביבים עלי ביותר כאן בעיר ולא בכדי יצרתי סביבו מסורת משלי. קודם כל הוא מגיע יחד עם השלכת ומי לא אוהב שלכת? אז כל שנה אני יוצאת בעקבות השלכת לפני החג ואני מנצלת את הנסיעה לבחירת דלעת משובחת באחת החוות באזור.

אחרי שקונים דלעת רצוי גם לגלף אותה, דבר שהתגלה כחוויה מאתגרת, אומנותית ומקרבת לבבות. השנה הצלחתי לגייס את חבריי הישראלים בעיר לערב יצירת ג'ק-או-לנטרן, גילוף פרצוף מפחיד בדלעת והצבת נר מאיר בתוכה. מבחינה פיזית, סחיבת הדלעות לאירוע היה החלק המתיש ביותר. מבחינה נפשית, ניקוי הדלעת בחן את מידת הסבלנות של המשתתפים. לאחר כשלוש שעות, כל המשתתפים יצאו בשלום מהמפגש, למרות הסכינים הרבים שהיו מעורבים באירוע, ועם דלעת מגולפת שלא הייתה מביישת גם חוגגים ותיקים. 

הדלעות המגולפות מקשטות את חלון הבית עד שמגיע אירוע השטת דלעות בסנטרל פארק; מגיעים עם הדלעת למקום המפגש בסנטרל פארק ותורמים את הדלעת למארגנים, שבתורם מציבים אותה על רפסודה. בסופו של דבר, עם רדת החשיכה, הם משיטים את כל הדלועים בשיירה מוארת באגם. זה פתרון הרבה יותר יצירתי לטעמי מלזרוק את הדלעת הנרקבת על חלון הבית לפח.

עוד מסורת חביבה היא לעבור בין הבתים, במיוחד באזור המזרחי של סנטרל פארק, שמשקיעים ומקשטים לקראת החג. מכשפות תקועות על עץ, שלדים, בובות חסרות ראש, עכבישים ענקיים, עטלפים ושלשלאות ברזל מכסים כל חלקה טובה. בערב החג, הבתים הללו חביבים במיוחד על הילדים שיוצאים לציד ממתקים במסורת הידועה של "תעלול או ממתק".

בעלי הכלבים בעיר חוגגים את האלווין שבוע לפני המועד הרשמי וכל גינת כלבים בעיר שמכבדת את עצמה מארגנת תחרות תחפושות כלבים. בפארק תומפקינס יש אפילו מצעד שנתי של כלבים מחופשים. הכלבים בניו יורק רגילים בתלבושות, שכן במזג האוויר החורפי רובם יוצאים להליכות עם מעילים ומגפיים. בנוסף, הרבה מהכלבים בעיר מטיילים בעגלות שלכבוד האלווין הופכות לכרכרות מלכותיות או אמבטיות מלאות בבועות סבון, ולכן רובם לא מוטרדים מהתחפושות שלהם. הם מתרוצצים בגן הכלבים כמנהגם מדי יום והדבר יוצר סיטואציות מצחיקות של כרישים שרודפים אחרי נקנקייה או, בהתאמה מוחלטת עם הבחירות הנוכחיות בארה"ב, בולדוג אנגלי שמחופש לדונלנד טראמפ שמציק לגולדן רטריבר שמחופשת להילרי קלינטון.

כל הבנייה של אווירת החג וההכנות מגיעות לשיא ב-31 באוקטובר, או אז יוצאים כל השדים במצעד מרהיב של שלדים, זומבים ומפלצות על השדרה השישית לכיוון בניין האמפייר סטייט. למצעד יכול להצטרף כל מי שהצטייד בתחפושת, אבל גולת הכותרת שלו היא אנשי המקצוע, השחקנים ומפעילי הבובות, שמפעילים שלדים ענקיים ודלעות שצועדים בראש המצעד.

ראשיתו של המצעד היה ב-1974, באותה שנה מפעיל בובות ויוצר מסכות בשם ראלף לי החל במסורת כשהלך עם ילדים מהשכונה מדלת לדלת. אחרי שנתיים הצטרף למסורת תאטרון ניו יורק ופופלאריות האירוע גדלה עד שמצעד הלואין בווילג' קיבל חיים משל עצמו והפך להיות אחת מחגיגות התחפושות הגדולות בעולם. השנה צעדו במצעד 60,000 משתתפים בפני קהל של כשני מליון צופים.

שנה שעברה השגתי תעודת עיתונאי וסיקרתי את המצעד מבפנים. הגעתי כארבע שעות לפני תחילת המצעד וצפיתי בשחקנים מתאפרים, מתלבשים ומרכיבים את השלדים לקראת המצעד. הגעתי בתחפושת סימלית של וויקינג וכשהמצעד התחיל פסעתי לאורכו לרוחבו בחיפוש אחר התחפושות והסצנות המעניינות ביותר לצילום. את המסע הצילומי שלי קטעו חבורה של זומבים שהחליטה להתנפל עלי ולגרור אותי ללב המצעד. 

זה אחד החגים הכי עוצמתיים שיצא לי לחגוג בחיי. השילוב של החשיכה והתחפושות יוצר אינטימיות בלתי רגילה בין אנשים זרים. אני מחבבת כל אירוע שמצליח להפתיע ולרגש אותי וליל כל הקדושים מצליח לעשות זאת שנה אחרי שנה.