פולש אמריקאי בניו יורק

הקיץ הגיע והביא איתו ימים לוהטים. השלג נשכח והלבן התחלף בצבעים של ירוק. בבריכת הצבים בסנטרל פארק שוב אפשר היה לראות עשרות רבות של צבים מתגודדים מתחת למרפסת התצפית ומותחים את צווארם כלפי מעלה, מצפים בכליון עיניים לאוכל שיגיע מההולכים על שתיים. בני האדם מצידם, התבוננו בפליאה על היצורים העגלגלים ששטו במים.

בסנטרל פארק חיים חמישה מינים של צבים, רובם כלל הנראה התחילו את חייהם כחיות מחמד ומבין החמישה, הנפוץ ביותר הוא צבגון אדום אוזן. מבין צבי המים, צבגונים שלא מזמן בקעו מהביצה הם משובבי נפש במיוחד; גודלם כגודל מטבע, הם צבועים בירוק עליז וראשם מקושט בשני פסים אדומים. קשה מאוד לעמוד בפני הקטנטנים שמשייטים להם במים באלגנטיות והם אינם דורשים הרבה טיפול וכך, במהרה, הם הפכו לאחת מחיות המחמד הנפוצות ביותר ברחבי העולם.

בסוף שנות החמישים בארה"ב, חוות לגידול צבים שגשגו והצבגונים נמכרו בכל פינת רחוב. קשה לעמוד בפני צבגונים שלא מזמן בקעו מהביצה והם נקנו כגחמה, כחיות מחמד לילדים. אך ב-1975 יצא חוק האוסר על מכירת האבקועים הקטנים כחיות מחמד אם גודלם הוא "חמוד במיוחד" או אם להגדיר בצורה מדויקת יותר: גודלם הוא פחות מארבעה אינץ (כ-10 ס"מ). החוק יצא בעקבות חקירה של התפרצות סלמונלה בארה"ב שהעלתה שמקור המחלה ב-14% מהמקרים היה באבקוע של צב. זה מכבר ידוע שזוחלים עלולים להיות נשאים של סלמונלה ומבין כל המקרים של המחלה שנבדקו, הרוב המכריע היו ילדים מתחת לגיל חמש, גיל בו נוהגים להכניס דברים לפה ולא לשטוף ידיים. בשני מקרים שונים, אבקוע שנמכר מחוץ למסגרת חוק הארבע אינץ גרם ב-2012 להתפרצות סלמונלה בארה"ב שפגעה בכ-500 איש ולמוות של תינוק בן 3 שבועות ב-2007. עם יציאת החוק ב-1975 ירדו מכירות הצבגונים וחוות גידול הצבים החלו להתמקד במסחר בין לאומי.

בסוף שנות השמונים יצאה סדרה חדשה לעולם: צבי הנינג'ה. הסדרה גרמה לזינוק חד במחירות של צבגונים כחיות מחמד ותוך פחות מעשר שנים למעלה מ-52 מליון צבגונים יוצאו מארה"ב לרחבי העולם. בתוך ארה"ב הקנס על מכירת אבקוע מתחת לארבע אינץ עומד על כ-1,000 דולר אך הרבה חנויות מנצלות את הפירצה בחוק ש לא אוסרת על מכירת צבגונים מתחת לארבע אינץ למטרות מחקר, תצוגה או חינוך למשל. בקיץ הניו יורקי מדי פעם אפשר לראות צבגונים נמכרים בחנויות מזכרות וצעצועים בצ'איינה טאון. בפעם הראשונה ראיתי אותם באקווריום קטן שהונח על הרצפה בכניסה לחנות. בכלי לידם שחתה צפרדע צעצוע מפלסטיק. עם רווח של מאות אחוזים על מכירת אבקוע המוכרים מעדיפים להתעלם מהחוק או אף לשאת בהשלכות.

אבל הבעיה עם הצבגונים היא לא רק בריאותית. הצבגונים גורמים לבעיות אקולוגיות חמורות ברחבי העולם ודוחקים את רגליהם של אוכלוסיות הצבים המקומיות בבתי הגידול אליהם הם פלשו. כשהאבקועים גדלים, תוך שנה הם מכפילים את גודלם, הטיפול בהם הופך לעסק קשה ויקר. בשל מיעוט באפשרויות אחרות, משחררים הבעלים את הצבגונים בבריכות, נחלים או נהרות הקרובים לביתם. זאת כמובן בניגוד לחוק. בנוסף לאלה, יש אנשים שקונים במיוחד צבים הנמכרים למאכל ומשחררים אותם לחופשי. קהילה מקומית, הכוללת בעיקר בודהיסטים, מאמינה בשחרור בעלי חיים לחופשי כאמצעי לחיזוק הקארמה או לשיפור המצב הבריאותי. 

.טירת בלבדר, טירה מינאטורית שנבנתה ב-1869, היא נקודת התצפית הגבוהה ביותר בסנטרל פארק והיא ממוקמת בדיוק מעל בריכת הצבים.

מיותר לציין שרוב הצבים המשוחררים לחופשי לא שורדים. החורף הקר בניו יורק גובה את קורבנותיו וצבים שלא מספיקים להתכונן לחורף מתים מרעב או מקור. באביב ובקיץ הבריכה מתמלאת מחדש בצבים שמתחרים על בני זוג, מקורות מזון, אתרי קינון והתחרדנות בשמש. הצבגונים הם יצורים סתגלתניים ובהינתן תנאים הולמים או אפילו מאתגרים, הם ישגשגו במהרה. הצבגונים אדומי האוזן הם מאריכי חיים, גדולים, חזקים, סתגלתניים ומאוד אגרסיביים. הצבגונים מגיעים במקור מדרום ארה"ב (אזור המיסיסיפי) וצפון מקסיקו אך כיום אפשר למצוא אותם כמעט בכל רחבי ארה"ב ובכל אחת מהיבשות למעט אנטרטיקה. בפלורידה למשל הם מתרבים עם צבגון צהוב בטן ויוצרים בני כלאיים. בישראל הם דוחקים את צב הביצות המקומי ואת הצב הרך.

בניו יורק יש אנשים פרטיים שלקחו על עצמם לטפל בצבים המוחרמים במסגרת חוק הארבע אינץ. אישה  אחת ממזרח העיר הסכימה לקבל 652 אבקועים שהוסגרו לרשויות ולמנוע בכך את המתתם. בשל החשש האקולוגי היא איננה יכולה לשחרר אותם בעיר וגם לא בבית גידולם הטבעי שכן אם מקורם הוא מחוות גידול בסין הם עלולים להיות נשאים של מחלות אקזוטיות. היא גם לא רוצה למסור אותם לחוות גידול שכן אז הם ככל הנראה יסיימו את חייהם בצלחת אי שם באסיה. פתרון יצירתי במיוחד עלה בשיתוף פעולה עם הקהילה הבודהיסטית. הוחלט לנטר באם הצבגונים אכן נושאים מחלות אקזוטיות ולאחר מכן להעביר אותם למקלטי צבים במדינות הדרום. כחלק מההכנות לשליחת הצבים שישה נזירים ונזירות ברכו אותם ושישה תורמים מבית המקדש הבודהיסטי שילמו את כל העלויות. בדרך זו, האישה מצאה פתרון לצבים בביתה, הבודהיסטים קיבלו אשראי לקארמה, המקלט קיבל כסף לשימור פעילותו והצבים זכו לבית חם ולסוף טוב. 

המאמר התפרסם ב״טבע הדברים״