יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

מצעד בנות הים


כבר כמעט שנתיים מאז שעברתי לניו יורק. הצפיפות האנושית בעיר כל כך גדולה שלעיתים, רק בשביל לחצות את הכביש אני מוצאת את עצמי עומדת בתור. לפני שעברתי לפה חשבתי שאני שולטת ברזי הסבלנות אבל העיר הציבה בפני אתגרי סבלנות וסובלנות חדשים. צפיפות וקרבה פיזית לזרים היו האתגר הגדול ביותר שעמד בפני ונאלצתי להתמודד איתו מדי יום; בהליכה בפארק או סתם ברחוב, בנסיעה ברכבת התחתית, בכניסה למסעדה, או בקרבתו של כל אחד מאתרי התיירות בעיר. כמעט כל דבר שעושים כאן מצריך עמידה בתור. החצר בבנימינה מעולם לא נראתה רחוקה יותר.



תחילה הלכתי על המוכר והידוע, התמקדתי בסנטרל פארק ובבעלי החיים אבל עם הזמן למדתי שגם לאנשים סביבי יש מה להציע. בעיר יש אוסף תרבויות, דתות, מוצאים, גוונים וצבעים. כולם כאן כל כך שונים אחד מהשני שהשוני הוא הגורם המאחד את האנשים. בגלל שכולם כל כך שונים קל יותר לקבל את האחר, כי האחר הוא בעצם אני.

כמעט בכל שבוע יש בעיר פסטיבל, מצעד או חגיגה של האחר. מצעד התמיכה השנתי בישראל, מצעד הגאווה, מצעד הריקודים, מצעד אירי לכבוד פטריק הקדוש, פסטיבל הצבעים ההודי, חגיגות פריחת הדובדבן היפניות, מצעד ראש השנה הסיני ועוד ועוד ועוד. אחד המצעדים שמשך את תשומת ליבי במיוחד היה מצעד בנות הים בקוני איילנד. במצעד הזה פחות ברור מי הם הצועדים או מה הוא הגורם המשותף שמקשר בינהם.



במצעד בנות הים חוגגים את תחילת עונת הקיץ. המסורת התחילה ב-1983 ומאז המצעד יוצא לדרך, בגשם או בשמש, כל שנה, בשבת הקרובה ביותר לתאריך של ה-21 ביוני. המצעד מושך אלפי משתתפים ומאות אלפי צופים. הליכה למצעד כרוכה בקונפליקט; מצד אחד המצעדים בעיר הם מאוד צבעוניים ומפתיעים, הם לא עולים כסף והם מקור בלתי נדלה לתמונות. מצד שני צפייה במצעד, במיוחד מצעד בעל שם כמו מצעד בנות הים, כרוכה בהתחכחות והדחקות בהמונים, מאות אלפים מהם. אבל כפי שציינתי קודם, החיים בניו יורק לימדו אותי דבר או שניים על להיות חלק מההמון אז הלכתי למצעד.

גיליתי שהזמן הטוב ביותר להגיע הוא מספר שעות לפני תחילתו הרשמית של המצעד. אז המציגים עסוקים בהכנות וההמונים עוד לא הגיעו למקום. עוד בנסיעה ברכבת פגשתי כמה יצורים שעשו דרכם למצעד והפכו את הנסיעה הארוכה לצבעונית ומרתקת.



תוך שעה של נסיעה מהעיר הגעתי לעולם מוזר וקסום. ביציאה מהרכבת נבלעתי באוסף מדוזות, לובסטרים, פוסידונים ודגים, תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים, ששמו פעמיהם לכיוון אתר ההרשמה. השמים היו לבנים וגשם ירד מפעם לפעם. הרוח הביאה אוויר קר מכיוון האוקיינוס שנמצא כמאה מטר מהרחוב הראשי. החוף החולי, גלגל הענק ויתר מתקני הלונה פארק במקום תרמו לאווירה המשעשעת והמוזרה על האי. אבל כל אלה היו כאין וכאפס לעומת האוסף האנושי השמח שהצטבר באזור.

בזכות המצלמה המקצועית על הכתף והרצון לפגוש את היצורים מקרוב, הצלחתי בלי משים, לעבור את המאבטחים בכניסה לאתר ההכנות. היו שם כל כך הרבה תחפושות מעניינות ומקוריות שראשי הסתחרר. בשלב כלשהו הייתי בטוחה שפגשתי בג'וני דפ מחופש כקפטן ג'ק ספארו משודדי הקריביים.

היו שם גברים שמחופשים לנשים שמחופשות לגברים, צוללן שסחב על הגב שני בלונים שמילאו את האוויר בבועות סבון, אישה שמחופשת ללובסטר ענק, אין ספור בתולות ים והאישה הקבועה של כל המצעדים הצבעוניים בניו יורק; גברת קולומביה. גברת קולומביה היא אחת הדמויות המוכרות ביותר בעיר והיא כל כך ססגונית שבפעם הראשונה שראיתי אותה בכלל לא שמתי לב שיש לה תוכי (אפרור אפריקני) על הראש. 

למרות גשם הזלעפות שהתחיל לרדת, המצעד יצא לדרך בתופים ובמחולות. ובזכות הגשם, מספר הצופים היה נמוך משמעותית מהמצופה וקל היה לעבור בין אתרי התצפית. המצעד התחיל עם שיירה של מכוניות עתיקות מקושטות במדוזות ודגים ואחריהם אוסף שודדי ים עם רטייה על העין ומטפחות על הראש. הצועדים חילקו לצופים שרשראות, ממתקים ומזכרות וזכו בתמורה לקריאות עידוד ומחיאות כפיים.




הקור והגשם לא הרתיעו את המשתתפים מלחגוג את תחילת הקיץ בלבוש מינימלי, סימלי או לבוש שכלל רק מספר כתמי איפור על אזורים אסטרטגיים בגוף. חלק מהמשתתפים הגדילו לעשות והביאו עמם מטריות שמתאימות לתלבושת. יחד עם זאת, תחפושת אחת שהיתה עשויה כולה מגזרי נייר כמעט וחלפה לה עם הרוח.

אחרי היצורים הימיים הקסומים והלבביים הגיע תור מפלצות הים. איברים חתוכים, דם, ניבים וטפרים שלטו ברחובות. מרחוק ראיתי כריש נושא בפיו יד אדם. בין כל אלה היו גם תחפושות עם מסרים אקולוגיים חשובים. תחפושת מוצלחת במיוחד היתה של שמלה עשויה מאוסף שקיות שנמצאו על החוף. במבט ראשון התחפושת נראתה כמו ערמת זבל ענקית שמתעופפת עם הרוח והיא גרמה לאנשים לנוס מפניה בבעתה.

לקראת סוף המצעד הלכתי עם ההמון לכיוון תחנת הרכבת התחתית. בדרך פגשתי אוסף צעירים שחילקו חיבוקים בחינם. לא היססתי לרגע ומצאתי את עצמי בזרועותיה של בחורה צעירה וחביבה. חיבוק מאדם זר מעולם לא היה הגיוני יותר. זה היה סיום מתבקש למצעד המוני של יצורי ים שחגג על החוף, למרגלות הלונה פארק, את תחילתו של הקיץ.





המאמר התפרסם ב״טבע הדברים״

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה