המגן האנושי של אמא דובה

אמהות יעשו הכל בשביל הילדים שלהן. אחת ההחלטות החשובות של אמהות בטבע היא היכן להסתיר ולגדל את הצאצאים שלה. עבור דובים, טורפי על שנמצאים בצמרת מארג המזון, נראה שמדובר בבחירה ברורה: מקום מוגן מאנשים, בלב היער, שם ניתן למצוא שפע של מזון. אך אליה וקוץ בה, שכן אתר שכזה מושך גם דובים אחרים. אנשים חוששים מדובים. אבל מתברר כי דובים שנמצאים במצב פגיע חוששים מדובים אחרים יותר משהם מפחדים מאנשים.

מעט מאוד דברים מפחידים את אמא דובה יותר מדוב זכר. דובים זכרים בוגרים ידועים במנהגם להרוג גורים שאינם שלהם, ולפעמים גם את האמא שמגנה עליהם. בשוודיה לדוגמא, מתים מדי שנה כשליש מגורי דובים חומים. רוב מקרי המוות מתרחשים בעונת הרבייה ולמעלה מ-90% מהם נגרמים על ידי דובים זכרים שמנסים להזדווג עם האם. במידה והאם מאבדת את הגורים, היא מתייחמת ולכן לזכר שהורג את הגורים יש סיכוי טוב להפרותה.

אמא דובה תעשה הכל על מנת להגן על הגורים מפני הזכרים המתקיפים. חלק מהאמהות יקפדו את חייהן בניסיונות נואשים להדוף את המתקפה על הגורים. אך מחקר חדש מראה שיש אמהות שהתחכמו ומצאו דרך להמנע ממתקפות שכאלה. הן מגדלות את הגורים לצידו של האויב הגדול ביותר של הדוב: בני האדם.

אמא דובה מתרחקת מטריטוריית הזכר לאחר ההמלטה. לעתים קרובות היא מתרחקת ככל האפשר מבתי הגידול הטובים ביותר עבורה. כאשר החוקרים בשבדיה מצאו אמהות דובים שחיות בקרבת בני האדם, הם תהו האם זאת יכולה להיות אסטרטגיית רבייה, דרך להגן על הצאצאיהם מפני אימת הזכרים. אחרי הכל, דובים זכרים בוגרים כמעט ולא נצפים בסמוך לערים מכיוון שבני אדם נוטים להרוג אותם שם. אך האם אסטרטגיית הבחירה במגן אנושי כדי להגן על הגורים היא מוצלחת?

לא קל לחקור דובים חומים בשבדיה, הם מפוזרים שם על פני שטח בגודל של כ-13,000 קמ"ר. וגם אם מצאת אחד הוא יכול להעלם במהירות הבזק, במהירות של עד 50 קמ"ש ליתר דיוק. הזכרים כפולים בגודלם מהנקבות שבעצמן עשויות להגיע למשקל של 360 ק"ג. או במילים אחרות, זה לא מאוד נעים להיתקל בהם מקרוב.

חוקרי NMBU הצליחו לעקוב במשך שבע שנים אחר 30 אמהות דובות בדרום-מרכז שבדיה באמצעות קולרי GPS. על פי המחקר 19 מהאמהות גידלו את גוריהן בהצלחה, ו-11 מהן איבדו את גוריהן במתקפות של זכרים בוגרים. כאשר החוקרים בדקו היכן האמהות המוצלחות חיו בזמן עונת הרבייה, הם גילו כי הן נשארו קרוב למגורי אדם. הן שמרו על מרחק חציוני של 780 מטרים מהם, כשחלק מהדובות שהו במרחק של מטרים ספורים מחצרות האנשים. משפחות הדובים המוצלחות ביותר הסתתרו באזורים עם צמחייה צפופה ועבה, כאלו שהסתירו אותם מבני האדם. באופן זה הן יכלו להיות מאוד קרובות לאנשים, אך האנשים לא היו מודעים לקיומן. בכך מוזער פוטנציאל הקונפליקט בין שני המינים.

הקונפליקט בין הדובים והאנשים קיים וממשי. לדובים שנמצאים בקרבת האדם יש סיכוי גבוה יותר להידרס על ידי מכונית או לספוג יריות מציידים. בכל שנה, בין אוגוסט לאוקטובר, אנשים באזור יוצאים לצוד דובים, לעתים קרובות הם צדים אותם בסמוך לכפרים. יחד עם זאת, הציידים אינם שמים להם כמטרה נקבות עם גורים.

אמהות דובות מוצלחות נשארות קרוב לבני אדם בעונת ההזדווגות, הזמן הסביר ביותר של הרג גורים על ידי זכרים. לאחר עונת ההזדווגות הן משנות את התנהגותן ומתרחקות שוב מסביבת האדם. הדובות האמהות המוצלחות ביותר השתמשו בטקטיקה מוכרת מעולם החי: התייחסות לאויב של האויב שלהן כחבר. לעומת זאת, אמהות שאבדו את גוריהן במהלך המחקר היו כאלו שנשארו באזורים מיוערים טבעיים. הן שמרו על מרחק חציוני של 1,210 מטרים מבני אדם, ובכך חשפו את גוריהן למפגשים מסוכנים עם זכרים בוגרים.

המחקר סתר את האמונה ארוכת השנים שחלק מהדובים נמשכים לקרבת האדם בשל שפע המזון. האזורים הסמוכים לבתים, בהם חיות האמהות המוצלחות, הינם עניים יותר מבחינת זמינות המזון ואיכותו בהשוואה לאזורים טבעיים. לכן הדובות לא קישרו אנשים עם זמינות מזון, הן קישרו אותם עם בטיחות והגנה. זה הבדל משמעותי, אותו צריכים רשויות שמירת הטבע לקחת בחשבון כאשר מבחינים בדובים בקרבת בני אדם.

ממצאי המחקר מציפים שאלות חדשות שבוודאי ייחקרו בעתיד: האם זו התנהגות נלמדת? ומה קורה עם הגורים שהיו מוגנים בסמוך למגורי האדם? האם הם יותר מורגלים לאנשים, ובכך, האם הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לקונפליקט עם בני אדם כבוגרים? האם התפתחות הגורים נפגעת בשל הקושי במציאת מזון איכותי בסביבת האדם? או אולי פסולת וזיהומים אחרים באזור מסכנים את חייהם? 

מקורות מדעיים:

Steyaert, et al. 2016. Human shields mediate sexual conflict in a top predator. Proc. R. Soc. B. The Royal Society.  

Steyaert, et al. 2014. Litter loss triggers estrus in a nonsocial seasonal breeder. Ecol. Evol

זוויגים של אפור

בשבוע שעבר כתבתי על ציפורים אוסטרליות ששרות לביצים שלהן. העוברים שבביצה מקשיבים לקולות ולומדים את הסיסמה הקולית של המשפחה. במקרה של הגדרונים האוסטרליים, הסביבה משפיעה על הקולות שישמיעו הגוזלים לכשיבקעו מהביצה. במחקר שהתפרסם לאחרונה, התגלה שהסביבה יכולה לא רק להשפיע, כי אם אף לגבור על הקביעה הגנטית; היא יכולה להפוך זכרים לנקבות.

ההשפעה של טמפרטורת הסביבה על קביעת זוויג העובר בזוחלים מוכרת היטב, אך הנה (שוב) תגלית מרעישה: צאצאים של חרדון מזוקן שמבחינה גנטית הם זכרים, ושהודגרו בטמפרטורה שמתעדפת נקבות, קיבלו תכונות פיסיולוגיות ורבייתיות של נקבות אך שמרו על התנהגות זכרית. 

בטבע קיימות הרבה דוגמאות ל"זוויגים של אפור"; זכרים שנראים כנקבות ועל ידי כך נמנעים מעימותים עם זכרים בוגרים, כמו למשל זכרים צעירים של אורנגאוטן. או זכרים שהופכים לנקבות, כמו דגי השושנון החיים בזרועות השושנה, ובמקרה שהנקבה נטרפת הזכר הופך לנקבה. או נקבות שהופכות לזכרים, כמו במקרה של פזית ים סוף, דג החי בלהקות של זכר אחד ומספר נקבות, בו אם הזכר נעלם אחת הנקבות בלהקה הופכת לזכר ותופסת את מקומו.   

במינים מסויימים של לטאות זוויג הפרט נקבע על ידי כרומוזומי המין, כמו בבני אדם. במינים אחרים של לטאות הטמפרטורה בה מודגרת הביצה קובעת את זוויג העובר. אבל לעיתים, כמו במקרה של חרדון מזוקן או של חומט שלוש-פסים מזרחי, גם הגנטיקה וגם הסביבה קובעים את מין הלטאה. "אני מסוקרן על ידי הרעיון, כי החלוקה הברורה של בעלי חיים לזכרים ונקבות, אינה לוכדת את המורכבות האמיתית של המצב", אמר המחבר הראשי של המחקר, פרופסור ריצ'רד שיין, אקולוג התנהגותי באוניברסיטת סידני.

החוקרים בחנו את השפעת הטמפרטורה על קביעת זוויג בחרדון מזוקן (Pogona vitticeps), זוחל החי בבית גידול מדברי או מדברי למחצה במזרח אוסטרליה ומגיע לאורך של כ-50 ס"מ. החוקרים הדגירו ביצים של הלטאה בטמפרטורות שונות ומצאו שבטמפרטורות הדגרה הגבוהות מ-32 מעלות צלזיוס, זכרים גנטיים הופכים לפרטים שמתפקדים כנקבות ומסוגלים להטיל ביצים פוריות. מתחת לטמפרטורה זאת, הגנטיקה היא זאת שקבעה את הזוויג. 

לאחר הבקיעה תיעדו החוקרים הן את התכונות הפיזיות (כגון טמפרטורת גוף או אורך זנב) והן את התנהגות החרדונים אותה הם מדדו, בין היתר, על פי התדירות שבה הם הזיזו את ראשם כשהוצב בפניהם אובייקט חדש, או על פי משך הזמן שלקח להם לצאת ממקום מקלט לשטח פתוח. המדענים גילו כי פרטים שעברו היפוך זוויגי דמו לנקבות רגילות, שכן מסת הגוף שלהן היתה דומה לזאת של נקבות רגילות והן הטילו ביצים פוריות. יתרה מכך, נמצא כי כמות הביצים שהוטלה בשנה על ידי פרטים בעלי היפוך זוויגי, היתה גבוהה משמעותית מזאת של נקבות רגילות.

יחד עם זאת, למרות מאפייני הגוף הנקביים ויכולת ההטלה שלהם, פרטים הפוכי-זוויג דמו יותר לזכרים רגילים בהתנהגות שלהם. למעשה, הם היו אפילו יותר גברתניים מהזכרים הרגילים: הם היו פעילים ונועזים יותר. מסקנת החוקרים היתה שההתנהגות הזכרית נקבעת על פי הגנים ולא על פי הסביבה. "עם התמהיל המתאים של מורשת גנטית ותנאי הסביבה, נוצרת לטאה שמתפקדת כנקבה אך, ככל שאנחנו יכולים לומר מהבדיקות שעשינו, חושבת כמו זכר", אמר שיין. 

הממצא הזה מטריד ומרתק כאחד, אם מסתכלים עליו בקנה מידה אבולוציוני. במידה והטמפרטורה באזורי המחייה של החרדונים המזוקנים תעלה בעקבות ההתחממות הגלובלית, עלולות הנקבות הגנטיות להיכחד לחלוטין. עלייה נוספת של הטמפרטורות תכחיד גם את כל הזכרים ותביא בכך לסופו של המין. מצד שני, מחקר זה יכול להסביר כיצד נוצרו מינים בהם נקבע הזוויג באמצעות טמפרטורת ההדגרה בלבד: יכול להיות שאנחנו עדים כאן למין שנמצא בשלב ביניים, בין קביעת זוויג גנטית וקביעת זוויג סביבתית.  

מקורות מדעיים:

Li, Hong, et al. 2016. "The behavioural consequences of sex reversal in dragons." Proc. R. Soc. B. The Royal Society.

Holleley, Clare E., et al. 2015. "Sex reversal triggers the rapid transition from genetic to temperature-dependent sex." Nature.

Shine, R., M. J. Elphick, and S. Donnellan. 2002. "Co‐occurrence of multiple, supposedly incompatible modes of sex determination in a lizard population." Ecology Letters.

לומדים עוד מהביצה – בייבי מוצארט לא לבד

בעבודת המאסטר שלי, פעם, מזמן, ב-2006, חקרתי תקשורת, שהתבטאה במעבר של אותות כימיים, בין ביצה ודוגרת. חקרתי מינים שונים, חלקם היו מינים אקזוטיים כמו האמו והיען ואחרים היו מינים מתורבתים כמו התרנגולת ואווז הבית. את הביצים הדגרתי באינקובטורים עד לבקיעתן. במהלך האינקובציה בדקתי רמות פליטה של רדיקל חופשי, חנקן חמצני, שנפלט מהביצה ויכול להשפיע על הרחבת כלי הדם בכתם הדגירה, לקבלת תוספת חום לדוגמא. 

ולמה אני נזכרת בזה? כי ממש עכשיו התגלה שלא רק אותות כימיים עוברים בין העובר והדוגרת כי אם גם אותות קוליים. בדומה לאשה בהריון שמשמיעה מוצארט לעובר בבטן, נמצא שציפורים דוגרות של גדרון אוסטרלי קוראות ברכות לביציהן. במחקרים שהתפרסמו לאחרונה נמצא ששני מינים של גדרונים אוסטרליים יכולים לשמוע את אמהותיהן ואפילו ללמוד חלקים בשיר בזמן שהם עדיין בביצה.

הגדרונים האוסטרליים הם ציפורי שיר קטנות. באוסטרליה ניתן למצוא תשעה מינים, חלקם מינים מוכרים מאוד בסביבות בין עירוניות. בעונת הרבייה, הזכרים נושאים בדרך כלל צבעים בוהקים של כחול ואדום. ובשל הרגלי הרבייה השיתופיים שלהם, הגדרונים היו מוקדי מחקר פופולארים בעשורים האחרונים. 

בסדרת ניסויים שנערכו על גדרון אוסטרלי הדור, בהובלתן של דוקטור דיאן קולומבלי-נאגרל ופרופסור סוניה קליינדורפר מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה, התגלה שהעוברים של הגדרון לומדים מהאם עוד משהותם בביצה. ממצאים אלו סתרו הנחה ארוכת שנים שלעוברים יש יכולת למידה מוגבלת. מציאה של למידת קול עוברית בבעלי חיים, במיוחד ציפורי שיר, היא מיוחדת במינה, שכן אפילו אצל בני אדם, רק בשנים האחרונות התפרסם מחקר שמצא שעוברים אנושיים מתחילים לזהות מילים בגיל 30 שבועות. 

כמו הרבה תגלויות מרעישות אחרות, גם כאן, ממש במקרה, התגלה כי נקבת הגדרון משמיעה קולות לביצים. דוקטור קולומבלי-נאגרל סיפרה שבגלל קצב הטריפה הגבוה של הגדרונים ההדורים היא הציבה מיקרופונים בקנים שלהם. היא רצתה להקליט את קולות האזהרה, אבל המיקרופונים תיעדו גם קולות חדשים שהחוקרות לא הכירו קודם לכן, קולות הדוגרות לביצים. 

קולות הגדרונית הדוגרת לביצים

לאחר התגלית המשמחת, בחרו החוקרות להתמקד בקולות החדשים. הן תיעדו ירידה בקצב הלב של עוברי הגדרון ההדור בזמן שהם הקשיבו לקולות האם הדוגרת. ירידה בקצב הלב הינה סימן למתן תשומת לב בבני אדם ובעלי חיים אחרים. ובגלל שהממצאים בגדרונים ההדורים היו כל כך לא צפויים, קולומבלי-נאגרל וחובריה הרחיבו את המחקר שיכלול גם גדרון אדום-גב וצירפו חוקרים ממעבדת הציפורים שבאוניברסיטת קורנל.

שוב הניחו החוקרות מיקרופונים, אך הפעם בקנים של גדרון אדום-גב. באמצעות המיקרופונים הם תיעדו, על פני תקופה של ארבע שנים, את הקולות שהשמיעו האמהות לביציהן. הקולות התחילו בסמוך להטלה ונמשכו עד כשישה ימים לאחר הבקיעה והחוקרות ציפו לשמוע את הקולות אותם ישמיעו הגוזלים. 

בחינה מדוקדקת של ספקטוגרמות ההקלטות הראתה הבדלים משמעותיים בחתימת קולות גוזלים מקנים שונים. הגוזלים שבקעו החלו להתחנן למזון כשהם מחקים חלק מהקולות אותם הם שמעו כשהיו בביצה. אבל לחוקרות עדיין נותרה שאלה בלתי פתורה: האם הגוזלים באמת למדו את הקולות שהשמיעה האם בזמן שהותם בביצה, או אולי הם השמיעו אותם באופן אינסטנקטיבי?

על מנת לבחון את השאלה החליפו החוקרות ביצים מקנים שונים של גדרון הדור. כשהגוזלים בקעו, הם השמיעו קולות שהיו דומים יותר לאלו של האמהות המאמצות מאלו של האמהות המקוריות. מכאן הסיקו החוקרות שהגוזלים למדו את הקולות עוד מהביצה. ניסויים נוספים על גדרון אדום-גב הראו שההורים נטו לתת יותר אוכל לגוזלים שהשמיעו קולות הדומים לשלהם.

"לימוד קולות בזמן השהות בביצה דומה לסיסמה אלגנטית שיכולה לשמש את האמהות בכדי להבטיח שהן מגדלות את צאצאיהן שלהן", אמר אחד החוקרים. "פעמים רבות קוקיות משאירות ביצים בקני הגדרונים. אם הגוזל לא מסוגל לייצר את קול החתימה של אמו, יכול מאוד להיות שמדובר בקוקייה ואז ההורים לא יאכילו אותו".

עוד התגלה שהקולות שהעוברים למדו נשמרו בשירים אותם הם שרו בבגרותם, שירים שהם ישירו במשך כל ימי חייהם. תוצאות אלו איתגרו את התאוריה המקובלת שטוענת שגוזלים לא מתחילים ללמוד את שירי הבוגר לפני גיל עשרה ימים. 

החוקרות הראו שהשירים של הפרחונים הצעירים דומים יותר לשירת האמהות שלהן מאשר לכל נקבה אחרת באוכלוסייה. במילים אחרות, גם כבוגרים, פרחונים של גדרון אדום-גב שמרו על חתימת הקול הייחודית אותה למדו מאמם. גם בשימור ארוך טווח יש יתרונות, שכן באמצעות הקולות המשפחתיים היחודיים יכולה הציפור להבחין בין קרובי משפחה. החתימה הקולית מאפשרת לציפור לחלוק מידע חיוני, על מקור מזון או המצאות טורף, עם בני משפחתה ואף להמנע מרביית שארים.

כיוון שעוברים לומדים את קולות האם ומייצרים מהם את שירי הבגרות שלהם, הם בעצם לומדים לשיר עוד מהביצה. מחקר הגדרונים פותח דלת ללמידה עוברית במינים אחרים של עופות ויונקים, ולהבנת אופן התפתחות למידת הסימנים בעזרתם מזהים בעלי החיים את בני משפחתם.

מקורות מדעיים:

Colombelli-Négrel, D., M.S. Webster, J.L. Dowling, M.E. Hauber, and S. Kleindorfer. 2016. Vocal imitation of mother’s calls by begging Red-backed Fairywren nestlings increases parental provisioning. Auk.

Dowling, J.L., D. Colombelli-Négrel, and M.S. Webster. 2016. Kin signatures learned in the egg? Red-Backed Fairy-Wren songs are similar to their mother’s in-nest calls and songs. Frontiers in Ecology and Evolution.

Colombelli-Négrel, D., M.E. Hauber, and S. Kleindorfer. 2014. Prenatal learning in an Australian songbird: habituation and individual discrimination in superb fairy-wren embryos. Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences.

Colombelli-Négrel, D., M. E. Hauber, J. Robertson, F.J. Sulloway, H. Hoi, M. Griggio, and S. Kleindorfer. 2012. Embryonic learning of vocal passwords in superb fairy-wrens reveals intruder cuckoo nestlings. Current Biology.

      

שנהבים לפילים

שנה שעברה הושמד בטיימס סקוור טון שנהב ובשני ביוני, 2016, יצא ממשל אובמה בהכרזה היסטורית למען הפילים באפריקה: מכירת שנהב בארה"ב הינה אסורה על פי חוק. החוק החדש שיצא סוגר על מרבית אפשרויות הסחר בשנהב בארה"ב ומנסה לעצור את שוק השנהב המדמם שמוחק את אוכלוסיית הפילים באפריקה. 

פילים שפעם שוטטו במרחבי אפריקה במיליונים נמצאים היום בחברה המונה פחות מחצי מיליון. כ-35,000 מהם נטבחים מדי שנה. כל יום נטבחים 96 פילים וכל רבע שעה ניצוד פיל. ארה"ב מהווה את השוק השני בגודלו במכירת שנהב וכל פיסת שנהב שנמכרת מגיעה מפיל מת. סחר בערכי טבע, שהיה על אש נמוכה עד לפני כעשור, מדורג כיום רביעי בשוק השחור, אחרי סחר בסמים, נשק ובני אדם. סחר זה מניב כעשרים מילארד דולר על פי הערכות של שירות הטבע והדגים של ארה"ב.

החוק הועבר כחלק מהאסטרטגיה הלאומית של הממשל לצמצם ציד בלתי חוקי המאיים להכחיד את החיות היבשתיות הגדולות ביותר בעולם. בנוסף, החוק מתעד לייבש את ערוץ העברת הכספים של מצביאי אפריקה וארגוני טרור, שעל פי דיווחי מודיעין, הם המוציאים לפועל של הרג פילים וקרנפים למימון פעילותם. בשנים האחרונות האמירו מחירי השנהב והגיעו לכ-$3,000 לחצי ק"ג שנהב וכ-$50,000 עבור ק"ג קרן קרנף. החטים והקרניים יקרים בעיקר בסין וויאטנם שם משתמשים בהם באומנות וברפואה המסורתית. הביקוש הרב נענה על ידי ציידים לא חוקיים שטבחו בכ-100,000 פילים תוך שלוש שנים.

בזמן שההצעה החדשה לאיסור סחר בשנהב בארה"ב היתה על השולחן, תחת חוק המינים בסכנת הכחדה, שירות הטבע והדגים פתח את ההצעה להערות הציבור וכיום, עם 1.3 מיליון תגובות, היא ההצעה השנייה בהיסטוריה של הסוכנות מבחינת מספר התגובות. רובן המוחלט של התגובות, כ-98% מהן, קראו לאיסור מוחלט על סחר בשנהב. סוחרי עתיקות, שדרכם עברו מכירות של חפצים רבים העשויים שנהב, קבלו על ההצעה מהרגע הראשון בטענה של פגיעה בפרנסתם, אך דעת הציבור והממשלה הכריעו כנגדם. ניו ג'רזי, ניו יורק, קליפורניה והוואי, המהוות את השווקים הגדולים ביותר לסחר בשנהב, אסרו על מכירות שנהב בחודשים האחרונים.

למרות ההתגייסות חסרת התקדים של חלק מהמדינות והציבור הרחב, החוק עבר עם מספר תיקונים שכוללים היתר על מכירת עתיקות בנות למעלה ממאה שנה (עם תעודות) וכלי מוזיקה המכילים פחות מ-200 גרם שנהב. בנוסף, החוק מאפשר למוזיקאים לשאת כלי נגינה המכילים פחות מ-200 גרם שנהב בטיסות בינלאומיות. החוק מגביל גם את ייבוא "פרסי הציד", שניים לצייד (בעבר לא היתה הגבלה על מספר הפרסים). אוסר על מכירת שנהב כחלק מתכולת דירה או כזה שעבר בירושה, ומחיל איסורים ומגבלות על ייבוא שנהב מחוץ למדינה למטרות מסחריות ופרטיות.

בעבר, מותר היה לסחור בשנהב שהובא לארה"ב לפני שהמין הוכרז בסכנת הכחדה או בכזה שמקורו מפיל שמת באופן טבעי. הבעיה היתה שסחר בשנהב לא חוקי מסתתר תחת סחר בשנהב חוקי והאזרחים מתקשים להבדיל בין השניים.

בניגוד לשנהב פילים, במשך שנים רבות חל איסור מוחלט בארה"ב על סחר בקרני קרנפים. האיחור באיסור על סחר בשנהב נבע, ככל הנראה, עקב החיבה הרבה של האנשים לפריטי מותרות; פסנתרים, ידיות סכום וריהוט העשויים משנהב שבעלות עליהם העידה על השתייכות לחברה הגבוהה. החוק היום למען פילים צועד לכיוון חוקים שנחקקו בעבר למען שימור אוכלוסיית הקרנפים וצבי הים שהשריונות היפים שלהם כמעט וגרמו להכחדתם. 

במקום לנופף אצבע מאשימה, ארה"ב מנסה כיום לשמש דוגמא עבור מדינות אחרות שהיא מקווה שילכו בעקבותיה. היא שולחת אות לסין להיות אגרסיבית לא פחות בנושא, לעשות ככל שביכולתה כדי לחסום סחר לא חוקי כי הוא חזק שם יותר מאשר כל מקום אחר בעולם. ובסין מסתמן גם שביב של תקווה. שבוע הבא תצא משלחת מארה"ב לסבב שיחות בבייג'ינג עם רשויות שונות בסין שהסכימו ליצור הגבלות נוספות על הסחר בשנהב.

כיום יש הרבה יותר מודעות למצוקתם של הפילים. מנהל שירות הטבע והדגים, דניאל אש, אמר בעקבות ההכרזה על החוק החדש כי תושבי ארה"ב העבירו מסר ברור: אנו מוקירים את הפילים בטבע. אנו מוקירים את השנהב כשהוא נמצא על החיה ולא כשהוא מגולף בפסל או תכשיט.

יכול להיות שבעקבות החוק החדש פילים יהיו קצת יותר בטוחים בעולם. מצד שני, יכול מאוד להיות שלא...