אמהות יעשו הכל בשביל הילדים
שלהן. אחת ההחלטות החשובות של אמהות בטבע היא היכן להסתיר ולגדל את הצאצאים שלה.
עבור דובים, טורפי על שנמצאים בצמרת מארג המזון, נראה שמדובר בבחירה ברורה: מקום מוגן
מאנשים, בלב היער, שם ניתן למצוא שפע של מזון. אך אליה וקוץ בה, שכן אתר שכזה מושך
גם דובים אחרים. אנשים חוששים מדובים. אבל מתברר כי דובים שנמצאים במצב פגיע חוששים מדובים אחרים יותר משהם מפחדים מאנשים.
אמא דובה תעשה הכל על מנת להגן
על הגורים מפני הזכרים המתקיפים. חלק מהאמהות יקפדו את חייהן בניסיונות נואשים
להדוף את המתקפה על הגורים. אך מחקר חדש מראה שיש אמהות שהתחכמו ומצאו דרך להמנע ממתקפות
שכאלה. הן מגדלות את הגורים לצידו של האויב הגדול ביותר של הדוב: בני האדם.
לא קל לחקור דובים חומים בשבדיה,
הם מפוזרים שם על פני שטח בגודל של כ-13,000 קמ"ר. וגם אם מצאת אחד הוא יכול להעלם במהירות הבזק, במהירות של עד 50 קמ"ש ליתר דיוק. הזכרים כפולים בגודלם
מהנקבות שבעצמן עשויות להגיע למשקל של 360 ק"ג. או במילים אחרות, זה לא מאוד נעים להיתקל בהם מקרוב.
חוקרי NMBU הצליחו לעקוב במשך שבע שנים אחר 30 אמהות דובות בדרום-מרכז שבדיה באמצעות קולרי GPS. על פי המחקר 19 מהאמהות גידלו את גוריהן בהצלחה, ו-11 מהן איבדו את גוריהן במתקפות של זכרים בוגרים. כאשר החוקרים בדקו היכן האמהות המוצלחות חיו בזמן עונת הרבייה, הם גילו כי הן נשארו קרוב למגורי אדם. הן שמרו על מרחק חציוני של 780 מטרים מהם, כשחלק מהדובות שהו במרחק של מטרים ספורים מחצרות האנשים. משפחות הדובים המוצלחות ביותר הסתתרו באזורים עם צמחייה צפופה ועבה, כאלו שהסתירו אותם מבני האדם. באופן זה הן יכלו להיות מאוד קרובות לאנשים, אך האנשים לא היו מודעים לקיומן. בכך מוזער פוטנציאל הקונפליקט בין שני המינים.
הקונפליקט בין הדובים והאנשים
קיים וממשי. לדובים שנמצאים בקרבת האדם יש סיכוי גבוה יותר להידרס על ידי מכונית
או לספוג יריות מציידים. בכל שנה, בין אוגוסט לאוקטובר, אנשים באזור יוצאים לצוד דובים,
לעתים קרובות הם צדים אותם בסמוך לכפרים. יחד עם זאת, הציידים אינם שמים להם כמטרה נקבות
עם גורים.
אמהות דובות מוצלחות נשארות קרוב לבני אדם בעונת ההזדווגות,
הזמן הסביר ביותר של הרג גורים על ידי זכרים. לאחר עונת ההזדווגות הן משנות את
התנהגותן ומתרחקות שוב מסביבת האדם. הדובות האמהות המוצלחות ביותר השתמשו בטקטיקה מוכרת
מעולם החי: התייחסות לאויב של האויב שלהן כחבר. לעומת זאת, אמהות שאבדו את גוריהן במהלך
המחקר היו כאלו שנשארו באזורים מיוערים טבעיים. הן שמרו על מרחק חציוני של 1,210 מטרים
מבני אדם, ובכך חשפו את גוריהן למפגשים מסוכנים עם זכרים בוגרים.
המחקר סתר
את האמונה ארוכת השנים שחלק
מהדובים נמשכים לקרבת האדם בשל שפע המזון. האזורים הסמוכים לבתים, בהם חיות האמהות
המוצלחות, הינם עניים יותר מבחינת זמינות המזון ואיכותו בהשוואה לאזורים טבעיים. לכן
הדובות לא קישרו אנשים עם זמינות מזון, הן קישרו אותם עם בטיחות והגנה. זה הבדל
משמעותי, אותו צריכים רשויות שמירת הטבע לקחת בחשבון כאשר מבחינים בדובים בקרבת בני
אדם.
ממצאי המחקר מציפים שאלות חדשות שבוודאי ייחקרו בעתיד: האם זו התנהגות נלמדת? ומה קורה עם הגורים שהיו מוגנים בסמוך למגורי האדם? האם הם יותר מורגלים לאנשים, ובכך, האם הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לקונפליקט עם בני אדם כבוגרים? האם התפתחות הגורים נפגעת בשל הקושי במציאת מזון איכותי בסביבת האדם? או אולי פסולת וזיהומים אחרים באזור מסכנים את חייהם?
מקורות מדעיים:
Steyaert, et al. 2016. Human shields mediate sexual conflict in a top predator. Proc. R. Soc. B. The Royal Society.
Steyaert, et al. 2014. Litter loss triggers estrus in a nonsocial seasonal breeder. Ecol. Evol
אין ספק שמדובר בבעלי חיים חכמים
השבמחק