זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

החודש הודיע משרד החקלאות שתקציב הגנים הבוטניים בישראל ירד מכ-4.5 מיליון ל-100 אלף שקלים בשנה. הודעה זאת היא סיבה לשלוף מהמגירה רשמים מהסקר שעמיר וינשטיין ואנוכי ערכנו בגן הבוטני. תל אביב היא מהערים הצפופות בישראל ואף על התכונה האנושית הרבה אפשר למצוא בה גם טבע ירוק, עשיר ושליו. הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב ממחיש היטב כיצד אזור קטן יחסית, בלב עיר סואנת, יכול לשמור על צביון טבעי.

הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הוקם בשנת 1973 על ידי פרופ' יעקב גליל ז"ל, והוא משמש כמרכז להוראה, למחקר ולמקלט למיני צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה. הגן משתרע על פני כ-34 דונם, ובו תצוגה של צומח ארץ ישראל ושכנותיה. בנוסף, ניתן למצוא בו תצוגות של אוספים מיוחדים מרחבי העולם. בגן ניתן למצוא למעלה מ-3800 מיני צמחים המייצגים שלל בתי גידול; בהליכה קצרה ניתן להגיע מהמדבר ליער הגשם הטרופי.

הגן הוא אקולוגי ולא סיסטמתי. כלומר הצמחים אינם מופיעים לפי השיוך או הקרבה המשפחתית שלהם אלא על פי הרכבי הצומח שהם מופיעים בו בטבע. לפיכך, הגן מהווה למעשה מיקרוקוסמוס של נופי הצומח בארץ ישראל והוא גם עוסק בשימור והשבה לטבע של מינים רבים, בין היתר באמצעות בנק הזרעים המנוהל בגן. בנוסף לגן האקולוגי של צמחי ארץ ישראל הגן כולל: גן לצמחייה טרופית, גן לצמחי תועלת,פינות מיוחדות לעיוורים עם הסברים בכתב ברייל, גן קקטוסים וסוקולנטיים, גן צמחי מרפא, גן דקלים ושתי מעבדות שורשים אחת לתצוגה לקהל והשנייה למחקר שורשים, שהוקמה ע"י פרופ' יואב ויזל ז"ל והיא ייחודית מסוגה בארץ ואולי בעולם.

שלהי הקיץ אינם מספקים בישראל שפע פריחה, גם לא באתר שמהותו העיקרית צומח וכך, השכם בבוקר, בתחילת חודש ספטמבר, שמחנו לקבלת פנים לבנה של החצבים שפרחו במלוא הדרם בצד אחד השבילים. הצופיות השלימו את המראה המרהיב כשהתעופפו הלוך ושוב בין הפרחים. 

לא הרחק מהחצבים, בסמוך לחורש הים תיכוני, ממוקמת בריכת מים עמוקה. סביבה לחה מושכת בעלי חיים שבדרך כלל נפקדים מבית הגידול העירוני. עובדה זאת בנוסף לתחושת השלווה והקרירות שהבריכה מספקת בימי הקיץ החמים עודדו אותנו להגיעה לסביבתה כבר בתחילת הביקור. הבריכה לא איכזבה וסיפקה לנו שלל תצפיות מעניינות. מעליה השתובבו הבולבולים וניסו לצוד חרקים מעופפים, אחד מהם הצליח אף לתפוס צרעה. כיאה לבית גידול לח לא נפקדו גם שפריריות עדינות המראה ושפיריות כחולות ואדומות, אשר ישבו על סלעים בהיקף הבריכה במארב לחרק חולף. אנחנו תרנו אחר דו-חיים, שרבצו נסתרים במים בין עלי הנימפאות.

ברכות המים בגן שמשו כמקלט למינים של צמחי מים שנכחדו או שנמצאו בסכנת הכחדה בישראל. צמחי המים בגנים נחקרו רבות ושמשו כגרעין רבייה להשבה לטבע. כך היה בהשבת צמחי הנימפאה התכולה לקטעים המזרחיים של הירקון ונימפיאה לבנה לשמורת החולה ולאגמון החולה.

החורש הים תיכוני המוצל והלח היווה ניגוד חזק לשטחים הסמוכים שטופי השמש. הוא נמצא שופע סימני חיים, בעיקר של פרוקי רגליים; חרקים ועכבישים. ענפי האלות, האלונים והקטלבים נשאו מאות רשתות של עכבישים, בעיקר של ערסלנית הגינה (Frontinellina frutetorum). פה ושם ניתן היה להבחין בפשפשים נחים על העלים, מתחממים תחת קרני השמש החודרות מבעד לעלווה הצפופה. מהם בלט ביופיו הגלדני Gonocerus acuteangulatus שנמצא על עלי אלה, אחד מהצמחים המארחים של פשפש זה. לצד השביל, בין כתמי השמש נחו על הקרקע זבובי בומביל זהובים, ככל הנראה מהסוג Villa. זבובי בומביל מתפתחים על מארחים מקבוצות שונות בהם: דבוראים, פרפראים, חגבאים ועוד.

מידי פעם נשמע קול רחש תנועה מתוך פסולת העלים העבה המרפדת את קרקע החורש ואנחנו חיפשנו בסקרנות אחר היצורים העלומים. ואכן לאחר דקות מספר נראה זנב חמקמק של לטאה זריזה (Phoenicolacerta laevis), שלאחר רגע או שניים אף הציגה את עצמה לראווה וסיפקה מספר שניות לצילום פורטרט מהיר. במעבה החורש המתינה לנו בריכה נוספת, מוצלת ומרגיעה ברחש פכפוך המים הזורמים אליה וממנה. כאן לא מצאנו עדות לדו-חיים והמשכנו לבית הגידול המדברי.

בלב האזור המדברי קיבלה את פנינו פריחת השיטה הסלילנית; פריחת קיץ המסונכרנת עם עונת הפריחה של אזור המוצא בסהל באפריקה, עדות לכך שהשיטה הגיע לאזורנו רק לאחרונה (במושגים גיאולוגים) ועדיין לא הסתגלה לאקלים המקומי. הפריחה העדינה משכה בעלי חיים רבים וגם אותנו, לצפות בהמולה שרחשה בסביבת העץ. בין העלווה הירוקה והפרחים רפרפו צופיות שקישטו את נוף העץ בצבעי כחול ואפור, דבורי עץ צהובות (Xylocopa pubescens) הוסיפו כתמי צבע צהובים ושחורים ועשרות כחלילי ינבוט (Azanus jesous) קטנטנים התעופפו בין הפרחים ותרמו לתחושת הקסם סביב העץ. בין כל אלה הצלחנו להבחין גם בעלווית אפורה (Phylloscopus trochilus) אחת שהציצה מבעד לענפים.

הבוקר הגיע לשיאו והשמש הקופחת מעלינו במדבר סימנה שהגיע הזמן לחפש מקום מוצל יותר והמשכנו לכיוון יער הגשם הטרופי. בכניסה לחממה קיבלה את פנינו בריכת מים נוספת, שופעת פריחת נימפיאות מרהיבה. בין הפרחים ועלי המניפה הגדולים הבחנו במספר ראשי צפרדעים שבצבצו החוצה. בניגוד לקרפדות שיכולות להעביר את עונת החום גם במקומות יובשניים על-ידי כניסה למחסה עמוק בקרקע, צפרדע הנחלים (Pelophylax ridibundus) מעדיפה מקורות מים יציבים כל השנה. מסיבה זו נדיר לראותה במרחב העירוני שלא ליד מקווה מים קבוע.

בתום משחק המחבואים עם הצפרדעים ובעידוד החום והלחות שהחלו להעיק החלטנו לסיים את הסיור וללכת לאכול ארוחת בוקר מאוחרת. הסיור בגן ארך כשלוש שעות, לא הרבה ולא מספיק בכדי לכסות את כל אזורי הגן בניחותא. בדרך החוצה הספקנו עוד לקבל ברכת דרך צלחה מחרדון מצוי (Laudakia stellio) צעיר, שתפס נחלה על עץ אשל בסמוך לשער הכניסה. 

גן בוטני בעיר אינו עוד מרחב אורבני ירוק. העובדה שבגן עושר ביולוגי המבוסס על מגוון צמחים המתקיימים בבתי גידול שונים מאוד בתוך שטח מצומצם, מהווה ניגוד חזק למרבית השטחים הירוקים בעיר, הדלים בעושר ביולוגי ונישות אקולוגיות. בגן הבוטני בלט במיוחד עושר בתי הגידול הלחים שלרוב נעדרים מהמרחבים האורבנים. בית הגידול הלח חשוב למינים כמו צפרדעים ושפיריות, המתקשים למצוא את מקומם בעיר הגדולה.

אנחנו מודים לפרופסור משה אגמי, מנהל הגן הבוטני בין השנים 1989-2002, על הערות, הארות ותוספות לטקסט ולצוות הגן על הכנסת האורחים.

המאמר נכתב יחד עם עמיר וינשטיין והתפרסם ב"טבע הדברים"