בעקבות ההצלחה של הסדרה 'מגש הכסף' הגיע אתמול גיא רולניק לשיחה עם ישראלים במנהטן. הארוע נפתח בפייסבוק רק ארבע ימים קודם ולמעלה מארבע מאות איש אישרו הגעה. הגענו חצי שעה לפני מועד ההתחלה וכבר בתור למעלית, בכניסה לבניין הישראליות הכתה בי. למעלה משנה לקח לי להשתחרר מהפחד והלחץ של עמידה בתורים. אתמול בערב כשחיכיתי למעלית עם עוד שלושים ישראלים אחרים הרגשתי את הלחץ מחלחל פנימה ובחרתי לעלות שמונה קומות במדרגות. הגעתי לחדר, כל הכסאות היו תפוסים אז התישבתי על הרצפה. המקום היה עמוס לעייפה אבל השקט מהר מאוד השתרר כשגיא התחיל לדבר. אני לא אסכם כאן את שנאמר, אני כן אשתף אתכם במחשבות שלי שלעיתים מתערבבות עם מילותיו של גיא:
1. לשכנע את המשוכנעים. הסיטואציה היתה מוזרה שכן הנושא היה מה עושים על מנת לשפר את המצב הכלכלי של האזרחים בישראל. הקהל היה מורכב מאנשים איכותיים שגדלו, למדו והתחנכו בישראל. עשו תואר, שניים או אפילו שלושה והגיעו מוכנים ובשלים, עם כל הידע והיכולות שלהם, לארה"ב. אז גם מדברים על מצב כלכלי נוראי במדינה וגם עושים את זה מול ריכוז של אנשים מוכשרים שגדלו בישראל ובחרו להגר לארץ אחרת.
2. איך משתמשים בידע? לגיא רולניק יש המון ידע בכלכלה שכולל המון רבדים. הוא מכיר את האנשים בממשלה, את בעלי ההון, את העובדים המאוגדים ואת האזרחים הפשוטים. הוא נפגש ומתכתב איתם על בסיס קבוע ותמיד בנושאים שקשורים בכלכלה. יש לו גם את הידע התיאורטי וגם את הידע המעשי. כיוון שהוא קורא, כותב, מנהל דיונים וחושב בתחום המסוים הזה מדי יום ביומו הידע שלו שקול ללפחות תואר ראשון, מאסטר, דוקטורט, פוסט דוקטורט ופרופסורה בנושא. כשמכילים כל כך הרבה ידע קשה לדבר במישור אחד עם אנשים שלא חיים את הנושא ולא מבינים בכלכלה. על קבוצת האנשים הללו נמנים, וזאת הערכה גסה, למעלה מ-99% מאזרחי ישראל. קשה לסגור על פערי הידע העצומים הללו. בזמן שאתה לומד, מבין ומתקדם, חי ונושם את המושגים, אתה כבר שוכח איך היה כשרק התחלת. מה היו השאלות הראשונות או המושגים הראשונים שהכניסו אותך לעולם הזה.
גיא אומר שכבר שנים הוא כותב ב TheMarker על ריכוזיות, שוק חופשי, תחרות, בעלי אינטרסים, בעלי הון וכיו"ב אבל עד לפני מגש הכסף מעולם לא היתה התעניינות שכזאת בקרב האזרחים ואפילו הוא מודה בכך. הבעיה היתה שעד לפני מגש הכסף הדיבור היה גבוהה גבוהה וגם מי שקרא את הכתבות באדיקות לא תמיד הבין במה מדובר. במגש הכסף הנגישו היוצרים את הידע לציבור, שכן גם הם לא היו בקיאים בחומר קודם לכן. וכך הם ידעו להתחיל את הסיפור מההתחלה ולשאול את השאלות הנכונות. היום גיא כבר יודע שתמיד אחרי שאומרים טריליון צריך להגיד שטריליון זה אלף מיליארדים, אבל גם זה לא עוזר להוציא את האנשים לרחובות.
גיא אומר שכבר שנים הוא כותב ב TheMarker על ריכוזיות, שוק חופשי, תחרות, בעלי אינטרסים, בעלי הון וכיו"ב אבל עד לפני מגש הכסף מעולם לא היתה התעניינות שכזאת בקרב האזרחים ואפילו הוא מודה בכך. הבעיה היתה שעד לפני מגש הכסף הדיבור היה גבוהה גבוהה וגם מי שקרא את הכתבות באדיקות לא תמיד הבין במה מדובר. במגש הכסף הנגישו היוצרים את הידע לציבור, שכן גם הם לא היו בקיאים בחומר קודם לכן. וכך הם ידעו להתחיל את הסיפור מההתחלה ולשאול את השאלות הנכונות. היום גיא כבר יודע שתמיד אחרי שאומרים טריליון צריך להגיד שטריליון זה אלף מיליארדים, אבל גם זה לא עוזר להוציא את האנשים לרחובות.
3. אי אפשר להוציא את האנשים לרחוב. כי יש ילדים ויש עבודה. כי צריך לעשות קניות, להוציא את הכלב לטיול או להוציא את האוטו מהמוסך. כי החיים גם ככה מבולגנים ועמוסים ולמי יש כוח עכשיו לצאת להפגנות, לקרוא ולהבין מה קורה במדינה ולמה. אם היינו מעוניינים להיות מעורבים בניהול המדינה אולי היינו רצים לכנסת. נו, אז גובים מחירים מופקעים על דירות (מי אמר 150 משכורות ולא קיבל?), אז מחלקים לבעלי ההון את אוצרות המדינה על חשבון האזרחים, אז מפקיעים מחירים על מזונות בסופר ועל כלי רכב, אז נותנים לציבור לשאת על גבו את תשלום הפנסיה התקציבית, אז... חסרות דוגמאות? דוגמאות יש למכביר אבל הציבור עסוק. הוא עובד. 1929 שעות בשנה ליתר דיוק. ורוב האנשים במדינה הם כאלה וכשלכל כך הרבה אנשים יש את אותו האינטרס הם לא עושים שום דבר.
4.מה שלא כתוב בעיתון. אל תתנו לעיתונים לעבוד עליכם! הנושא הוא לא איראן, ערבים, מתנחלים או חלוקת ירושלים. אלו רק הנושאים שמסיחים אותנו מהדברים החשובים באמת. בזמן שאנחנו חושבים על האיום האיראני אנחנו לא חושבים על המיסים שגובים מאיתנו או על מחירי הדירות המופקעים. אנחנו לא חושבים על זה שגונבים מאיתנו אוצרות טבע בשווי של מאות מיליארדי דולרים. אנחנו עסוקים בלריב אחד עם השני על ימין או שמאל ובינתיים שודדים אותנו. אז אם בחדשות יש כותרת על הפיגוע האחרון, על ג'ון הג'יהאדיסט ועל בר רפאלי ואין אפילו ציוץ אחד על מחאה, אוצרות טבע, ריכוזיות, בעלי אינטרסים ומונופול, אנחנו בבעיה. עלינו לחקור ולמצוא את הדברים שנעלמו ביד מכוונת מהכותרות ולדבר עליהם. נקרא, נלמד, נבין ותבוא המהפכה. כי אם אין אני לי מי לי.
4.מה שלא כתוב בעיתון. אל תתנו לעיתונים לעבוד עליכם! הנושא הוא לא איראן, ערבים, מתנחלים או חלוקת ירושלים. אלו רק הנושאים שמסיחים אותנו מהדברים החשובים באמת. בזמן שאנחנו חושבים על האיום האיראני אנחנו לא חושבים על המיסים שגובים מאיתנו או על מחירי הדירות המופקעים. אנחנו לא חושבים על זה שגונבים מאיתנו אוצרות טבע בשווי של מאות מיליארדי דולרים. אנחנו עסוקים בלריב אחד עם השני על ימין או שמאל ובינתיים שודדים אותנו. אז אם בחדשות יש כותרת על הפיגוע האחרון, על ג'ון הג'יהאדיסט ועל בר רפאלי ואין אפילו ציוץ אחד על מחאה, אוצרות טבע, ריכוזיות, בעלי אינטרסים ומונופול, אנחנו בבעיה. עלינו לחקור ולמצוא את הדברים שנעלמו ביד מכוונת מהכותרות ולדבר עליהם. נקרא, נלמד, נבין ותבוא המהפכה. כי אם אין אני לי מי לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה