העוף שסיכן את בטחונה של ארה"ב

לכאורה מדובר בסיפור רגיל על מאבק כוחות בין ארגונים סביבתיים ותעשייה בשל בעל חיים המועמד להכרזה המפוקפקת כמין בסכנת הכחדה. אבל הפעם בין אלו שמנסים למנוע מהמין הגנה על פי חוק נמצאים ארגונים סביבתיים. המאבק הסוער הזה הצליח לאחד ציידים, חוואים, בעלי קרקעות, פוליטיקאים, משרד החקלאות ואוניברסיטאות, יחד עם ענקית האנרגיה קונקופיליפס כנגד הכרזתו של השכווי כמין בסכנת הכחדה. זה כאילו לקס לות'ור דפק לסופרמן על הדלת וביקש לשתף איתו פעולה כנגד האידיוט מהקומה למעלה.

ב-2010, הכריז שירות הדגים וחיות הבר של ארה"ב (הרשות המקבילה לרשות הטבע והגנים הישראלית) על שכווי הלענה כמועמד להגנה תחת חסות החוק לשימור מינים בסכנת הכחדה. תאריך היעד להחלטה נקבע לספטמבר 2015. תאריך זה, בו יוחלט גורלו של השכווי, הצית את הלהבה ואיחד את סופרמן ולקס לות'ור ביוזמה להגנת השכווי. יוזמה זאת הוקמה ב 2010 ומטרתה לשמר הן את המין והן את פעילות האדם בסביבתו. אפשר לקרוא את רשימת החברים בה כאן, זאת רשימה מרשימה, מגוונת וארוכה. ואיך הם מונעים מהמין להיכנס לרשימה? הם שומרים ומגנים עליו מפני מכלול גורמים העלולים לפגוע בקיומו, במטרה להעלות את מספר פרטיו בשטח מעל הרף הדרוש להכרזה.

שכווי הלענה, עוף המזכיר בצורתו תרנגולת והשכווי הגדול ביותר בצפון אמריקה, חי בערבות הלענה בצפון-מערב ארה"ב. דיאטת השכווי מבוססת ברובה על אכילת עלי הלענה ומערכת העיכול שלו מותאמת לניצול מקסימלי שלהם. עד כדי כך הדוק הקשר בין השכווי והלענה, שגם בימות החורף הקשים מצליח השכווי לעלות במשקל ולהתכונן לעונת הרבייה בזכות עלי הלענה מהם הוא ניזון.

שכווי הלענה מוכר במיוחד בשל מחוות החיזור המפוארות של הזכרים. סביר להניח שרובנו לעולם לא נזכה לראותו וזאת למרות הנטייה שלו לרוץ ולהיתקע בגדרות תוך כדי חיזור. באביב, מופיעים הזכרים בקבוצות בפני הנקבות מספר שעות בבוקר ובערב. כהכנות לריקוד החיזור, הזכרים בולעים עד כארבעה ליטרים של אוויר לתוך כיסים צהובים הממוקמים על הצוואר. הריקוד מתחיל ברגע בו הם לוחצים בכוח את האוויר החוצה. קבוצת נקבות צופה בהם ובוחרת את הזכר המרשים ביותר להזדווג עמו. בדרך כלל, הזכר הדומיננטי שנמצא במרכז קבוצת הזכרים יזדווג עם כ-80% מהנקבות הצופות. תיעוד ראוי לציון הוא של זכר אחד שהזדווג 37 פעמים עם 37 נקבות שונות והארוע כולו, תאמינו או לא, לקח 37 דקות.

בעבר, השכווי היה נפוץ על פני 16 מדינות בארה"ב ושלוש פרובינציות קנדיות. בין השנים 1988 ו-2012, אוכלוסיית השכווי העולמית ירדה ב-98%. ב-2012 נותרו בקנדה פחות ממאתיים פרטים וב-2013, נעלמו לחלוטין השכווים מחמש מדינות בארה"ב. שכווי הלענה משחק תפקיד חשוב בערבות הלענה אבל לא רק כעוד ניצב בשרשרת המזון. שכווי זה הוא מין אינדיקטור, גורלו קשור באופן ישיר לגורל בית הגידול בו הוא מתקיים. בניגוד להיגיון, יתכן שכדי לשמור על המערכת האקולוגית הייחודית הזאת יש למנוע מהשכווי את התואר 'מין בסכנת הכחדה'.   

כיום, שטח בית הגידול של שכווי הלענה הוא 660 מליון דונם והוא נפרש על פני 11 מדינות של ארה"ב ושתי פרובינציות קנדיות. כמו רוב בתי הגידול בעולם, גם הערבות בהן חי השכווי נמצאות תחת איום ההתפתחות האנושית. הערבות חולשות על שדות מרעה וחקלאות וגם נפט, גז טבעי ומינרלים. הגישה למשאבים הללו נמצאת בלב ליבו של המאבק. במידה והשכווי יכנס לרשימת המינים המוגנים השימוש באדמות בית הגידול שלו יהיה מאוד מוגבל ומדובר בשטחים עצומים.

אתם מבינים? השטח עליו נמצא השכווי ייסגר לשימוש התושבים במידה והשכווי יהיה מוגדר כמין בסכנת הכחדה. זה ימנע מהחוואים לשלוח את הצאן והבקר שלהם לרעות בשדות הציבוריים ויגביל את הדרכים בהם בעלי הקרקעות יכולים להשתמש ברכושם. יש הטוענים, שבמקרה כזה, מכיוון שמדובר בשטח כל כך גדול, פוליטיקאים המתנגדים לחוק שימור המינים ישתמשו בתושבים הממורמרים על מנת לכרסם בכוחו של החוק. 

חברות אנרגיה שלא כלולות ביוזמה, פתחו בחזית אחרת שתאפשר להם להשתמש בשטחים של השכווי. אחד השיאים המגוחכים של המאבק היה כשמחוקקים רפובליקנים הכניסו את שכווי הלענה לאחד הסעיפים של חוק תקציב הבטחון הלאומי של ארה"ב ל-2016. חוק זה אמור היה למנוע משירות הדגים וחיות הבר של ארה"ב מלקבוע קביעה כלשהי בנוגע למעמדו של שכווי הלענה, תחת אמתלה של נסיון למנוע פגיעה במוכנות כוחות הבטחון האמריקאים. גופים סביבתיים ראו בניסיון זה דרך להחליש את חוק המינים בסכנת הכחדה והגופים הממונים על הוצאתו לפועל. 

בספטמבר 2015, פרסם שירות הדגים וחיות הבר את תוצאות המחקר השנתיות שלו: "מצאנו שרישום שכווי הלענה [כמין בסכנת הכחדה] אינו מוצדק בשלב הזה". בנוסף, הכללתו של שכווי הלענה בחוק הבטחון הלאומי לא יצאה אל הפועל. בזכות ההחלטות הללו, האדמות עליהן נמצא השכווי ממשיכות לייצר מאות מליארדי דולרים בשנה ומליוני מקומות עבודה.

נראה שהדרך שהציעה היוזמה, שמנסה לשמר את השכווי תוך כדי המשך ניצול האדמות, ניצחה בסיבוב הנוכחי. מצד שני, ישנם גם גופים סביבתיים שביקרו את ההחלטה וממשיכים לפעול למען הכללתו של השכווי ברשימת המינים המוגנים. אז האם למנוע מהשכווי את חסות החוק לשימור מינים נכחדים הוא באמת הדבר הטוב ביותר למען עתידו? סופרמן ולקס לות'ור אכן התאחדו במאמץ, אך לא מאוד ברור מי הוא האויב המשותף. ואם אתם נמנים על תומכי השכווי, באיזה צד אתם תבחרו? 

עוד על הנושא המורכב והמסובך הזה תוכלו לקרוא כאן, כאן, כאן, כאן וכאן

בין אהבה לחיות מחמד ושימור טבע

למעלה מעשרת אלפים איש צעדו בתל אביב למען בעלי החיים. איזה כיף שיש בישראל כל כך הרבה אנשים שאוהבים חיות ורוצים בשלומן. האנשים האלו מאוד רגישים לאחר. הם דואגים להאכיל חתולים משוטטים ולהציל כלבים עזובים. הם נמנעים מאכילת בשר ומצילים אפרוחים בני יומם מהמגרסה. הם אקטיביסטים שעומדים בין החלבן ובין הפרה, בין הכוורן ובין הדבורה. האנשים הללו מאוד אוהבים בעלי חיים, הם כואבים את כאבם ונלחמים בסבלם. אבל הם לא היחידים.

בצדו השני של המטבע יש עוד אנשים, גם הם אוהבים חיות ורוצים בשלומן. הם שומרים גרעיניי רבייה בגני חיות ומשיבים בעלי חיים נכחדים חזרה לטבע. הם מלמדים ילדים ומבוגרים על מגוון מינים, אקולוגיה ושימור. הם חוקרים ומדענים באוניברסיטאות שמקדישים את זמנם ומרצם למען חיות הבר והסביבה. האנשים הללו מאוד אוהבים בעלי חיים, הם עומדים על משמרם ומגנים על קיומם. 

בין הרגש וההיגיון יש קונפילקט מאוד גדול שמשפיע על דרך שמירת הטבע בישראל. הן החתול והן הכלב נמצאים בלב ליבה של הסוגייה. מצד אחד חתולים וכלבים הם חיות מחמד אהובות שמלוות את האדם בכל רחבי העולם מצד שני מדובר בטורפים מיומנים, עשויים ללא חת. אז איך פותרים את בעיית חיות המחמד המשוטטות אם מצד אחד אי אפשר למצוא להן בית ומצד שני הן פוגעות בטבע נואשות? דיונים רבים התקיימו ועדיין מתקיימים בנושא ואין הסכמה. הנה דיון לדוגמא שבעקבותיו כתבתי את הפוסט הנוכחי.

הקשר בין האדם וחיות המחמד שלו הוא כל כך גדול שרוב האנשים מתייחסים לחתול או כלב המחמד שלהם כבן משפחה לכל דבר, כמו לאחד הילדים בתא המשפחתי אם תרצו. מאידך, כלבים הם גם המעבירים העיקריים של מחלת הכלבת. מחלת הכלבת היא מחלה זואונוטית (מחלה העוברת מבעל חיים לבני אדם) חשוכת מרפא. בנוסף, בטבע הישראלי, הם בין האחראיים העיקריים לפגיעה ביונקי הבר הגדולים. בעבר לדוגמא, בשל נוכחותם בנחל שורק ולאחר שהם טרפו את אחד היחמורים הושהתה ההשבה לטבע של היחמורים באזור.

גם חתולים לא טומנים ידם בצלחת. בשנים האחרונות נעשו הרבה מחקרים מדעיים על השפעת חתולי הרחוב על חיות הבר. רובם ככולם ציינו את ההשפעה השלילית הרבה שיש לחתולים על המגוון הביולוגי. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הוא של חתולו של שומר המגדלור, חתול בשם טיבלס, באי סטפן שבניו זילנד. טיבלס הצליח לצוד את כל גידרוני האי סטפן וב-1984 גרם להכחדתם.

מחקרים רבים הוכיחו שגם חתולי המחמד (אלו שגרים בבתים ומקבלים מזון באופן קבוע לצלחתם) צדים מכל הבא ליד. עובדה זאת איננה מפתיעה כלל ועיקר שכן בני האדם מצפים מחתולי המחמד שלהם שירחיקו כל מכרסם, זוחל או פרוק רגליים שמגיע לסביבתם. החתולים חביבים במיוחד על בעלי מלונות ולודג'ים הממוקמים באזורים טבעיים שכן הם עוזרים בהרחקת מזיקים מהמזון ומפחיתים משמעותית את תלונות המבקרים על יצורים שונים (בדרך כלל עכברים, שממיות, ג'וקים ועכבישים) אותם מצאו בחדריהם. לכן לא פלא שהחתול ממשיך לצוד גם אם אנחנו מפטמים אותו היטב, הוא פשוט מבצע את חלקו בעסקה והוא עושה זאת בצורה יוצאת מן הכלל.

כלבים וחתולים זה טוב ויפה כל עוד הם בבית, תחת השגחת האדם. כלב לא צריך להסתובב פרא בטבע. מקומו של החתול הוא לא בפארק. אנחנו צועדים היום בצעדי ענק לקראת אחידות במגוון המינים העולמי. בכל מקום נפוצים מינים מלווי אדם. קל מאוד לראות את הכלב, החתול, את הדרור והיונה, העורב והחולדה. אך את המינים המקומיים קשה לראות. מתי בפעם האחרונה ראיתם צבי או חתול חולות? חיות הבר נעלמות בשל פעילות האדם אבל גם בשל פעילות בעלי החיים שמלווים אותו.

בין עוד כלב בעולם או עוד יחמור, אני בוחרת ביחמור. בין עוד חתול בעולם או עוד לטאה, אני בוחרת בלטאה. החיים ואיכות החיים של הפרט חשובים, אבל החיים של המין הביולגי חשובים הרבה יותר. הפרט הוא בר חלוף. המין הביולוגי יכול להישאר כאן דורות רבים אם רק נשכיל לשמור עליו מפני הפרט הבודד.