גני לונגווד – Longwood Gardens

החגים הגיעו לעיר, מקיפים כל עץ באורות צבעוניים וכל חנות בשלטי מבצעים והנחות. יחד עם החגים הגיעו גם התיירים. לרוקפלר סנטר, למשל, כמעט ואי אפשר להגיע בשל צפיפות האנשים הרבה שמנסה לעשות דרכה לעץ חג המולד המפורסם. ליד כדורי החג האדומים שבשדרה השישית, שמעתי שוטר נותן לתיירים הנחיות הגעה לעץ: תדחפו ותפעילו מרפקים, תהיו חזקים ונחושים אחרת אין לכם סיכוי.

מיליוני המבקרים שהציפו את העיר דרבנו אותי לצאת למקום שקט יותר ועמוס פחות. כן, ניו יורק היא עיר מרתקת ובמיוחד בחגים, אבל גם ממנה צריך הפסקה לפעמים. מפלי הניאגרה, הממוקמים במרחק  של שבע שעות נסיעה ממנהטן, הם אחד היעדים החביבים עלי לבריחה. יחד איתם אפשר לציין את וושינגטון הבירה (פחות מארבע שעות), פילדלפיה (שעתיים) ועמק האדסון (שעתיים). בחיפוש אחר מקומות חדשים ומרגשים במרחק של קפיצה מהעיר גיליתי לאחרונה את גני לונגווד.

שמעתי עליהם במקרה, ממישהי שפגשתי בפרוספקט פארק בברוקלין. היא ראתה אותי מצלמת בפארק, התלהבה מהתמונות ואמרה שאני פשוט חייבת להגיע לגנים של לונגווד. חקרתי על המקום באינטרנט וגיליתי שמדובר באחד הגנים הבוטניים הוותיקים והמפורסמים ביותר בארה"ב. סימנתי את המקום על המפה ובסוף השבוע של חג ההודיה יצאתי עם שלושה חברים ומכונית אחת לדרך.

הגנים נמצאים דרום מערבית מפילדלפיה ובמרחק של כשעתיים וחצי נסיעה ממנהטן. הם משתרעים על פני למעלה מארבעת אלפים דונם ומהווים בית ליותר מעשרת אלפים מיני צמחים שונים. בעלת השטח, משפחת פירס קנתה את אדמת הגנים ב-1700. הם אספו צמחים רבים, מקומיים ואקזוטיים כאחד והביאו אותם לאחוזה. ב-1798 הם הקימו משתלה שגדלה עם השנים ובסופו של דבר חלשה על שטח של כ-60 דונם. ב-1850 המשתלה כבר הייתה ידועה בשל אוסף העצים המרשים שלה והיא הפכה למוקד משיכה עבור התושבים באזור.

בכניסה לגנים קיבלו את פנינו שתי נשים מבוגרות וחייכניות שסיפרו על הגנים בהתלהבות רבה, כזו השמורה בדרך כלל למתנדבים. הן פיארו ושיבחו את הגנים, "רק בקונסרבטריון אפשר לבלות יום שלם" אמרה האחת והשנייה הנהנה במרץ. הן הנחו אותנו להתחיל שם את הסיור ולהמשיך אותו, לקראת השקיעה, במסלול חג המולד.

נפרדנו לשלום משלושים דולר לאדם לטובת כרטיס הכניסה ושמנו פעמינו לכיוון הקונסרבטריון. השלכת מסביב כבר הייתה הרבה אחרי השיא ורוב העצים נותרו מיותמים מעלים. הדרך לחממה הגדולה לא נראתה מבטיחה אך אחרי כחמש דקות הליכה הגענו לדלת הכניסה וכשפתחנו אותה עמדנו משתאים מול אחת התצוגות הבוטניות היפות ביותר שראיתי בחיי.

תוך דקה מרגע הכניסה לחממה התפזרנו, כל אחד מאתנו הלך לחקור אזור אחר בחממה. למרות הסמיכות לחג, האזור לא היה מלא באנשים ורוב המבקרים הגיעו כדי לעשות צילום משפחתי לכרטיס חג המולד המסורתי. זוגות צעירים הצטלמו מתנשקים תחת צמח הדבקון והמשפחות היו לבושות סוודרים אדומים, ירוקים ולבנים, מעוטרים באיילים, גמדים, פתיתי שלג ומזחלות. הם נעמדו בזה אחר זה ליד עץ חג המולד הענקי בכניסה, לידם פסנתר וסביבם עשרות חלבלובים הדורים בצבע אדום וורוד כמיטב מסורת החג.

בגנים יש 20 תצוגות בתוך חממות שמתפרשות על שטח כולל של כ-18 דונם, ואני די בטוחה שבכל אחת מהן היה עץ חג מולד. בכל פינה התגלה עץ בסגנון אחר, אחד היה משובץ בסוקולנטים, אחר היה בדמות קשת צבעונית. היו כאלה שעוצבו על ידי ילדים והיו כאלה שקושטו באיצטרובלים, היו שם עצי חג מולד כיד הדמיון הטובה עליכם.

הקונסרבטוריון המרכזי מכיל מספר מזרקות, גופי מים וכ-4,600 מינים שונים של צמחים. הצמחים במתחם נראו חיוניים ובריאים, כל אחד מהם קיבל את התנאים האופטימליים ביותר עבורו. כל דלת הובילה לאזור אחר וכל חדר היה עולם ומלואו. נוכחותן של ידיים מקצועיות וכישרוניות הייתה מורגשת בכל פינה.     

אחרי שעתיים בהם כל אחד מאתנו חקר את הקונסרבטריון נפגשנו והחלפנו רשמים. התצוגות המדוברות ביותר היו עץ הסוקולנטים בגינת הכסף, עץ הקשת בגינה הים תיכונית, תצוגת עצי הבונסאי ושביל עציהשיטה. אחרי שווידאנו שאף אחד מאתנו לא פספס אף תצוגה, המשכנו לעצירת התחממות בבית הקפה, לתצוגת הרכבות ולשביל חג המולד.

שביל חג המולד היה רצוף בחצי מיליון נורות צבעוניות שנדלקו לקראת השקיעה. התחלנו אותו במזרקה עם מופע אור-קולי והמשכנו ללכת עליו בין שדרות העצים, בורות האש (עצירות התחממות מבורכות) וסביב האגם. חלקים בשביל נראו כאילו חג המולד הקיא עליהם, אבל רובו היה עשוי בטוב טעם. 

עם רדת החשיכה, סיימנו את המסלול והגענו לשער היציאה. עייפים וקפואים, אך מרוצים, נכנסנו למכונית ונסענו הביתה. בכניסה לעיר, אחרי נסיעה חסרת מאורעות של כשעתיים, הגענו לפקק בתעלת לינקולן, תעלה המחברת בין ניו ג׳רזי ומנהטן. כשעמדנו בלי יכולת לזוז בין מאות המכוניות התקועות בכניסה לעיר ידענו שהגענו הביתה.  

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

החודש הודיע משרד החקלאות שתקציב הגנים הבוטניים בישראל ירד מכ-4.5 מיליון ל-100 אלף שקלים בשנה. הודעה זאת היא סיבה לשלוף מהמגירה רשמים מהסקר שעמיר וינשטיין ואנוכי ערכנו בגן הבוטני. תל אביב היא מהערים הצפופות בישראל ואף על התכונה האנושית הרבה אפשר למצוא בה גם טבע ירוק, עשיר ושליו. הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב ממחיש היטב כיצד אזור קטן יחסית, בלב עיר סואנת, יכול לשמור על צביון טבעי.

הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הוקם בשנת 1973 על ידי פרופ' יעקב גליל ז"ל, והוא משמש כמרכז להוראה, למחקר ולמקלט למיני צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה. הגן משתרע על פני כ-34 דונם, ובו תצוגה של צומח ארץ ישראל ושכנותיה. בנוסף, ניתן למצוא בו תצוגות של אוספים מיוחדים מרחבי העולם. בגן ניתן למצוא למעלה מ-3800 מיני צמחים המייצגים שלל בתי גידול; בהליכה קצרה ניתן להגיע מהמדבר ליער הגשם הטרופי.

הגן הוא אקולוגי ולא סיסטמתי. כלומר הצמחים אינם מופיעים לפי השיוך או הקרבה המשפחתית שלהם אלא על פי הרכבי הצומח שהם מופיעים בו בטבע. לפיכך, הגן מהווה למעשה מיקרוקוסמוס של נופי הצומח בארץ ישראל והוא גם עוסק בשימור והשבה לטבע של מינים רבים, בין היתר באמצעות בנק הזרעים המנוהל בגן. בנוסף לגן האקולוגי של צמחי ארץ ישראל הגן כולל: גן לצמחייה טרופית, גן לצמחי תועלת,פינות מיוחדות לעיוורים עם הסברים בכתב ברייל, גן קקטוסים וסוקולנטיים, גן צמחי מרפא, גן דקלים ושתי מעבדות שורשים אחת לתצוגה לקהל והשנייה למחקר שורשים, שהוקמה ע"י פרופ' יואב ויזל ז"ל והיא ייחודית מסוגה בארץ ואולי בעולם.

שלהי הקיץ אינם מספקים בישראל שפע פריחה, גם לא באתר שמהותו העיקרית צומח וכך, השכם בבוקר, בתחילת חודש ספטמבר, שמחנו לקבלת פנים לבנה של החצבים שפרחו במלוא הדרם בצד אחד השבילים. הצופיות השלימו את המראה המרהיב כשהתעופפו הלוך ושוב בין הפרחים. 

לא הרחק מהחצבים, בסמוך לחורש הים תיכוני, ממוקמת בריכת מים עמוקה. סביבה לחה מושכת בעלי חיים שבדרך כלל נפקדים מבית הגידול העירוני. עובדה זאת בנוסף לתחושת השלווה והקרירות שהבריכה מספקת בימי הקיץ החמים עודדו אותנו להגיעה לסביבתה כבר בתחילת הביקור. הבריכה לא איכזבה וסיפקה לנו שלל תצפיות מעניינות. מעליה השתובבו הבולבולים וניסו לצוד חרקים מעופפים, אחד מהם הצליח אף לתפוס צרעה. כיאה לבית גידול לח לא נפקדו גם שפריריות עדינות המראה ושפיריות כחולות ואדומות, אשר ישבו על סלעים בהיקף הבריכה במארב לחרק חולף. אנחנו תרנו אחר דו-חיים, שרבצו נסתרים במים בין עלי הנימפאות.

ברכות המים בגן שמשו כמקלט למינים של צמחי מים שנכחדו או שנמצאו בסכנת הכחדה בישראל. צמחי המים בגנים נחקרו רבות ושמשו כגרעין רבייה להשבה לטבע. כך היה בהשבת צמחי הנימפאה התכולה לקטעים המזרחיים של הירקון ונימפיאה לבנה לשמורת החולה ולאגמון החולה.

החורש הים תיכוני המוצל והלח היווה ניגוד חזק לשטחים הסמוכים שטופי השמש. הוא נמצא שופע סימני חיים, בעיקר של פרוקי רגליים; חרקים ועכבישים. ענפי האלות, האלונים והקטלבים נשאו מאות רשתות של עכבישים, בעיקר של ערסלנית הגינה (Frontinellina frutetorum). פה ושם ניתן היה להבחין בפשפשים נחים על העלים, מתחממים תחת קרני השמש החודרות מבעד לעלווה הצפופה. מהם בלט ביופיו הגלדני Gonocerus acuteangulatus שנמצא על עלי אלה, אחד מהצמחים המארחים של פשפש זה. לצד השביל, בין כתמי השמש נחו על הקרקע זבובי בומביל זהובים, ככל הנראה מהסוג Villa. זבובי בומביל מתפתחים על מארחים מקבוצות שונות בהם: דבוראים, פרפראים, חגבאים ועוד.

מידי פעם נשמע קול רחש תנועה מתוך פסולת העלים העבה המרפדת את קרקע החורש ואנחנו חיפשנו בסקרנות אחר היצורים העלומים. ואכן לאחר דקות מספר נראה זנב חמקמק של לטאה זריזה (Phoenicolacerta laevis), שלאחר רגע או שניים אף הציגה את עצמה לראווה וסיפקה מספר שניות לצילום פורטרט מהיר. במעבה החורש המתינה לנו בריכה נוספת, מוצלת ומרגיעה ברחש פכפוך המים הזורמים אליה וממנה. כאן לא מצאנו עדות לדו-חיים והמשכנו לבית הגידול המדברי.

בלב האזור המדברי קיבלה את פנינו פריחת השיטה הסלילנית; פריחת קיץ המסונכרנת עם עונת הפריחה של אזור המוצא בסהל באפריקה, עדות לכך שהשיטה הגיע לאזורנו רק לאחרונה (במושגים גיאולוגים) ועדיין לא הסתגלה לאקלים המקומי. הפריחה העדינה משכה בעלי חיים רבים וגם אותנו, לצפות בהמולה שרחשה בסביבת העץ. בין העלווה הירוקה והפרחים רפרפו צופיות שקישטו את נוף העץ בצבעי כחול ואפור, דבורי עץ צהובות (Xylocopa pubescens) הוסיפו כתמי צבע צהובים ושחורים ועשרות כחלילי ינבוט (Azanus jesous) קטנטנים התעופפו בין הפרחים ותרמו לתחושת הקסם סביב העץ. בין כל אלה הצלחנו להבחין גם בעלווית אפורה (Phylloscopus trochilus) אחת שהציצה מבעד לענפים.

הבוקר הגיע לשיאו והשמש הקופחת מעלינו במדבר סימנה שהגיע הזמן לחפש מקום מוצל יותר והמשכנו לכיוון יער הגשם הטרופי. בכניסה לחממה קיבלה את פנינו בריכת מים נוספת, שופעת פריחת נימפיאות מרהיבה. בין הפרחים ועלי המניפה הגדולים הבחנו במספר ראשי צפרדעים שבצבצו החוצה. בניגוד לקרפדות שיכולות להעביר את עונת החום גם במקומות יובשניים על-ידי כניסה למחסה עמוק בקרקע, צפרדע הנחלים (Pelophylax ridibundus) מעדיפה מקורות מים יציבים כל השנה. מסיבה זו נדיר לראותה במרחב העירוני שלא ליד מקווה מים קבוע.

בתום משחק המחבואים עם הצפרדעים ובעידוד החום והלחות שהחלו להעיק החלטנו לסיים את הסיור וללכת לאכול ארוחת בוקר מאוחרת. הסיור בגן ארך כשלוש שעות, לא הרבה ולא מספיק בכדי לכסות את כל אזורי הגן בניחותא. בדרך החוצה הספקנו עוד לקבל ברכת דרך צלחה מחרדון מצוי (Laudakia stellio) צעיר, שתפס נחלה על עץ אשל בסמוך לשער הכניסה. 

גן בוטני בעיר אינו עוד מרחב אורבני ירוק. העובדה שבגן עושר ביולוגי המבוסס על מגוון צמחים המתקיימים בבתי גידול שונים מאוד בתוך שטח מצומצם, מהווה ניגוד חזק למרבית השטחים הירוקים בעיר, הדלים בעושר ביולוגי ונישות אקולוגיות. בגן הבוטני בלט במיוחד עושר בתי הגידול הלחים שלרוב נעדרים מהמרחבים האורבנים. בית הגידול הלח חשוב למינים כמו צפרדעים ושפיריות, המתקשים למצוא את מקומם בעיר הגדולה.

אנחנו מודים לפרופסור משה אגמי, מנהל הגן הבוטני בין השנים 1989-2002, על הערות, הארות ותוספות לטקסט ולצוות הגן על הכנסת האורחים.

המאמר נכתב יחד עם עמיר וינשטיין והתפרסם ב"טבע הדברים"