חמישה טיפים למטיילים בקליפורניה

מבחינתי, יהלום הכתר של קליפורניה החמימה הוא הטבע שלה, אפילו בערים מרכזיות כמו סן פרנסיסקו תוכלו לפגוש באריות ים פראיים. לאחרונה סבלה קליפורניה ממספר שנים שחונות ואני ראיתי את מאגרי המים האהובים עלי הופכים לשלוליות בוץ עצובות. אך למרבה המזל השנה האחרונה הייתה ברוכת גשמים ושיא של פריחה משגעת כיסה את האדמה והוציא אלפי מטיילים לאתרי הטבע. 

מזג האוויר בקליפורניה נעים כל השנה כשסן פרנסיסקו היא קצת יוצאת דופן מהבחינה הזאת. כשביקרתי שם בקיץ שנה שעברה הציטוט שנהוג לייחס למארק טווין "החורף הקר ביותר שחוויתי היה קיץ בסן פרנסיסקו" מעולם לא היה מדויק יותר.

היום, אחרי למעלה משלוש שנים של ביקורים חוזרים ונשנים בקליפורניה, אני מרכזת כאן מקומות אסטרטגיים בהם תוכלו לפגוש בחיות בר שונות שבחרתי עבורכם בקפידה. אני מקווה שהמידע יעזור לכם להפיק את המרב מטיול במדינה. כמובן שזהו רק קצה קצהו של המזלג, אז אתם מוזמנים להמשיך ולשאול ואני אשמח לעזור כמיטב יכולתי. 

1. דנאית מלכותית

אחד המראות היפים והמרגשים ביותר בקליפורניה הוא של הדנאית המלכותית בתקופת הנדידה. כמו הרבה חיות בר אחרות גם עתידה של הדנאית המלכותית נמצא בסכנה עקב אובדן בתי גידול. למרות עלייה קלה בשנים האחרונות באוכלוסייה, שמנתה ב-2016 על פי הערכות כ-200 מיליון פרטים, האוכלוסייה עדיין קטנה ב-32% בהשוואה לממוצעים היסטוריים. בסנטה קרוז תוכלו למצוא את אחד מאתרי השימור החשובים ביותר של הדנאית בקליפורניה. 

כל שנה בתחילת אוקטובר מקבלים בברכה, בחוף הגשרים הטבעיים (Natural Bridges State Beach), את אלפי הפרפרים שמגיעים לשם לקראת החורף. העלים והענפים של האקליפטוסים בשמורה מגנים על הדנאית המלכותית מפני הקור והפרחים של האקליפטוס משמשים להם כמקור מזון. מתחת לטמפרטורה של 13 מעלות צלזיוס הדנאית לא מסוגלת להתעופף ואז רואים את הפרפרים מתגודדים באלפיהם על העצים בשמורה. 

מתי להגיע? חודשי הסתיו הם התקופה הטובה ביותר לראות את הפרפרים, מאמצע אוקטובר ועד אמצע ינואר תוכלו לראות אלפי דנאיות בשמורה. 

מה עוד? בנוסף לפרפרים תוכלו למצוא באזור עופות מים, בעיקר שחפים ושקנאים ואריות ים לרוב. לעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.

 2. פילי ים

שמורת הטבע אניו נואבו, שנמצאת בצמוד לכביש 1 ובמרחק של כשעה נסיעה דרומה מסן פרנסיסקו, מספקת הזדמנות פז לראות בעל חיים שכמעט ונכחד מהעולם, פיל ים צפוני. יונק ימי עצום ממדים שנטבח במאות אלפיו במאה ה-19 בשל שכבת השומן העבה שבגופו. מצבו של פיל הים הצפוני היה כל כך קשה שב-1982 נשארו ממנו פחות ממאה פרטים,  במושבה באי גוואדאלופ (Guadalupe) שנמצא מול חופי באחה קליפורניה. אחרי שהממשלות במקסיקו וארה"ב נתנו למין הגנה, האוכלוסייה התאוששה וכיום מספרם מוערך בכ-160,000 פרטים. 

בשנת 1955 חזרו לראשונה פילי הים לאניו נואבו ובשנת 1961 נולד גור ראשון במושבה. הזכרים החלו לחזור ליבשת ב-1965 ובשנים 1988/1989 נצפו בשמורה 2,000 פרטים ובין השנים 1994-1995, נולדו שם כאלפיים גורים של פיל ים צפוני. 

עונת הרבייה של פיל הים הצפוני מתחילה בדצמבר, אז מתחילים להגיע הזכרים ולהילחם על שליטה בטריטוריה. ולראות זכרים ששוקלים למעלה משני טון נלחמים זה בזה זה לא עניין של מה בכך. בסוף דצמבר מתחילות להגיע הנקבות ונוצרים הרמונים לאורך החוף. 

הנקבות ממליטות שלושה עד שישה ימים לאחר הגעתן לחוף. הגור נולד במשקל של כ-35 ק"ג ויכול להגיע למשקל של 160 ק"ג תוך פחות מחודש. גורים ברי מזל במיוחד, כאלו שניזונים ממספר אימהות, יכולים להגיע למשקל של 270 ק"ג. עד אמצע מרץ רוב הבוגרים כבר חזרו לים ועל החוף נשארים רק הגורים.

מתי להגיע? פילי ים אפשר לראות בשמורה כמעט לאורך השנה כולה אך התקופה הטובה ביותר היא בעונת הרבייה, אמצע דצמבר עד סוף מרץ. החודש המומלץ ביותר הוא ינואר. בשל גודלם העצום של פילי הים ונוכחותם הכבירה על החוף, צפייה בהם בעונת הרבייה מותנת בהזמנת סיור מודרך. רצוי מאוד להזמין מקום מראש לסיור דרך האתר של השמורה (www.parks.ca.gov) אחרת יכול להיות שתגיעו ולא יישארו לכם מקומות. 

  

מה עוד? בנוסף לפילי הים אפשר לראות באזור להקות של שליו קליפורני, עופות דורסים, נחשי  בירית, כלבי ים ולעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.

3. לוטרות ים

אני זוכרת איך התרגשתי בפעם הראשונה כשיצאתי לחפש את לוטרות הים, עוד בעל חיים שכמעט ונעלם מהעולם בשל הפרווה שלו. אוכלוסייה שמנתה למעלה ממיליון פרטים התרסקה לאלפיים פרטים בלבד בתחילת המאה העשרים. כיום, בזכות מאמצי שימור, התאוששה האוכלוסייה והיא מונה למעלה ממאה אלף פרטים, מתוכם שלושת אלפים בקליפורניה. 

מחקר מקדים באינטרנט העלה שהמקום הטוב ביותר לראות אותן נמצא לא רחוק ממונטה ריי ונקרא מוס לנדינג. מוס לנדינג היא עיירת חוף קטנה עם נמל ובזמנו היו הרבה דיווחים על תצפיות מגשר הכניסה לעיירה שצמוד לנמל. הגעתי לנקודת הציון, הלכתי לאורכה ולרוחבה, חיכיתי והתבוננתי במים אך לשווא, אף לא לוטרה אחת נראתה באופק. מאוכזבת נסעתי לכניסה הצפונית לעיירה שמובילה לחוף ושם ראיתי את הלוטרות עוד מהחנייה. הן שחו והשתעשעו במים ואחת מהן רבצה לצידי על החוף החולי.

התבוננות בלוטרות היא מהנה במיוחד שכן הן שובבות וסקרניות ובכל פעם הן עולות מהמים עם שלל אחר; צדפה, כוכב ים, סרטן והסנפיר עוד נטוי. הלוטרות הן מאוד חברתיות וניתן לראותן צפות כגושים דמויי רפסודות על המים.

מתי להגיע? את הלוטרות אפשר למצוא לאורך כל השנה, מי שרוצה יכול גם לשכור קייק מהחוף ולשוט בין הלוטרות  ואריות הים. אמיצים במיוחד יכולים לצאת עם הקייק מהמפרץ ולחפש לוויתנים.

מה עוד? מהחוף אפשר לראות גם שלל ציפורים ימיות, אריות ים, כלבי ים ולעיתים גם לוויתנים ודולפינים.

4. לוויתן גדול סנפיר

אם כבר במוס לנדינג עסקינן אז הנה לכם עוד הזדמנות לצפייה ביונקים ימיים, שייט לוויתנים. רוב האנשים מכירים את הסיורים שיוצאים ממונטה ריי אבל יציאה ממוס לנדינג תחסוך לכם, בדרך כלל, כשעתיים של שייט לאזור התצפית. התצפית הטובה ביותר שלי על לוויתן גדול סנפיר הייתה מספינה בספטמבר 2015, אז ראינו אותם ניזונים מלהקות דגים לא הרחק מהחוף של מוס לנדינג. 

בדרך כלל בסיורי לוויתנים רואים רק סנפיר גב או, את הסנפיר המרגש יותר, סנפיר הזנב. אם רואים ראש מחוץ למים זה בדרך כלל ראש של דולפין אבל בסיור הזה זאת הייתה חגיגה של ממש. כבר מרחוק אפשר היה להבחין בהמולה שכן עשרות שחפים חגו מעל אזור האכילה של הלוויתנים, מנסים לתפוס דגים היישר מפיהם העצום של היונקים הימיים.

מתי להגיע? תצפיות על לוויתנים יש כל השנה. מומלץ לבדוק את התצפיות ביומן הקפטן לפני שמזמינים את הסיור כדי לדעת למה לצפות. אם למשל יש לוויתנים שניזונים מלהקות דגים ליד החוף הם יישארו באזור מספר ימים. תביאו מיםם והרבה בגדים חמים כי יכול להיות מאוד קר בסירה. סיור של בין שעתיים לארבע שעות הוא אופטימלי.     

מה עוד?  בחודש ספטמבר יצא לי לראות גם לוויתן כחול, לוויתן אפור ואורקות (לוויתן קטלן) שוחים לצד הסירה. בסיורים האלו בדרך כלל רואים לוטרות ים, אריות ים וכלבי ים לצד מינים שונים של דולפינים, כשהנפוצים ביותר הם דולפין פסיפי לבן צד ודולפין מצוי ארוך-חוטם. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות גם את ראשו החביב של הגרמפוס האפור.

            

5. אייל קנדי

הנה לכם בעל חיים שהשקעתי הרבה שעות בלמצוא אותו ביוסמיטי אך ללא הצלחה - אייל קנדי. האייל הקורא (מוס) הוא האייל הגדול ביותר במשפחת האיילים והאייל הקנדי נמצא במקום השני והמכובד.  הפארק הלאומי הידוע יוסמיטי מספק שלל הזדמנויות לצפות בחיות בר אך לצערי דובים ואיילים קנדיים נעדרו שם מרשימת התצפיות שלי. וזאת על אף שחזרתי לבקר שם בכל סוף שבוע אפשרי כשהייתי באזור עד שגיליתי את פוינט רייס. פוינט רייס היא תענוג לחובבי הטבע, ממוקמת במרחק של כשעה נסיעה צפונה מסן פרנסיסקו ומרגישה כמעט כמו ספארי באפריקה.

עדרים של איילים קנדים נעלמו מפוינט רייס ב-1860 וקיבלו הגנה מהמדינה רק 13 שנה אחר כך. באביב של 1978, שני זכרים ושמונה נקבות הובאו לאזור תחום ומוגן בצפון הפארק. בשנת 2009 כבר היו בפארק למעלה מ-440 פרטים וכיום זאת אוכלוסיית האיילים הקנדיים הגדולה ביותר בקליפורניה. כיוון שהאיילים עדיין מתוחמים בקצה הצפוני של הפארק יהיה לכם מאוד קשה לפספס אותם. 

מתי להגיע? הפארק הוא תענוג צרוף כל השנה אך מומלץ להגיע לראות את האיילים בעונת הרבייה, בין החודשים אוגוסט ואוקטובר.

מה עוד? בנוסף לאיילים הקנדים, בחודשי החורף תוכלו לראות פילי ים שרועים על החוף. איילים פרדיים, דורסי יום וארנבות נמצאים בכל פינה. אם תתאמצו קצת תוכלו לראות גם דורסי לילה, דביבונים, גיריות וזאבי ערבות. מהמצוקים הבחנתי לא פעם בדגי שמש, פוקנה מצויה (יונק ימי מסדרת הלוויתנאים) ופילי ים.     

זאב ערבות שחצה את הכביש לנגד עיני המשתאות

 שליו קליפורני עומד על גדר עץ בצידי הדרך

עקב אדום זנב, Red-tailed hawk (Buteo jamaicensis)

פוקנה מצויה, Harbour Porpoise (Phocoena phocoena) 

זרון תכול, Northern Harrier (Circus cyaneus)

על אורקות, פילים ואנשים

שנים רבות צפיתי בפילים שבספארי ברמת גן ולכן מאוד התרגשתי לקראת המפגש הראשון שלי איתם בטבע. אך במפגש הראשון שלי איתם באפריקה, באתר שצופה על הקלימנג'רו, פגשתי פילים עצובים. המפגש הזה היה רחוק מאוד ממה שתיארתי לעצמי. אחרי המפגש, פגשתי פילים רבים אחרים בטבע, תחושת העצבות והדיכאון לא ליוותה אף אחד מהמפגשים האחרים. לא הצלחתי להשתחרר מתחושות המפגש הראשון והנושא מאוד הטריד אותי. בסופו של דבר, לקראת תום המסע באפריקה, ניגשתי למדריך הספארי המקומי שלנו וסיפרתי לו על תחושותיי. הוא הסתכל עלי וסיפר שהאתר הראשון בו ביקרנו איננו שמורת טבע, אלא אתר ציד והם יורים גם בפילים.

כמו בני אדם, גם פילים יכולים להיות עצובים והם לא היחידים. קו המחשבה שהוביל אותי לפילים העצובים התחיל בדיון חשוב וחם, שמתקיים בשנים האחרונות, על אחזקת אורקות בשבי בפארקי מים ברחבי העולם. עולם המים לדוגמא היא רשת פארקי מים אמריקאית המפורסמת בעיקר במופעי אורקות, יונקים ימיים המוכרים בעברית כקטלנים.

בחרתי במודע לקרוא לאורקות אורקות ולא קטלנים משתי סיבות עיקריות: האחת, למילה קטלן יש משמעות שלילית של הרג ולקיחת חיים. נכון, האורקות טורפות יונקים גדולים, דולפינים למשל, אבל גם האריה הוא טורף ואנחנו לא קוראים לו שספן. שנית, מסורתית נהוג להצמיד למילה קטלן את המילה לוויתן ('לוויתן קטלן') אך האורקות שייכות למשפחת הדולפיניים.

אם כל הנושא הזה של אורקות בפארקי מים חדש לכם, אני ממליצה לכם לראות את הסרט Blackfish. מדובר על אחד הסרטים המטלטלים והמעיקים שראיתי בשנים האחרונות. לסרט היתה השפעה משמעותית על מספר המבקרים בעולם המים ועד היום תיירים רבים מדירים רגליהם מן האתר כאות מחאה ואני ביניהם.

אחרי הסרט, הנושא שב ועלה כשבתחילת אוקטובר 2015, החליטה רשות החופים של קליפורניה לאסור על ריבוי בשבי של אורקות. האיסור יצא לאחר שעולם המים ביקש מהרשויות להכפיל את את תצוגת האורקות ב'פרויקט העולם הכחול' שעלותו הכוללת מוערכת בכ-100 מיליון דולר. עולם המים קיבל אומנם את האישור להרחבה, אך אליה וקוץ בה, שכן האישור כלל גם איסור המשך רבייה של אורקות במתחם והגבלה משמעותית על מכירה, סחר או כל העברה אחרת שלהן בין האתרים. עולם הטבע נלחם בהחלטה וטען ש"ההחלטה למנוע מבעלי חיים חברותיים אלו את הזכות הטבעית והבסיסית להתרבות היא לא הומנית".

לאחרונה, נוסף עוד דלק למדורה כשביולוגית ימית שמתמחה בחקר אורקות בטבע, אינגריד ויסר, הגיעה לביקור בעולם המים. במהלך הביקור צולמו האורקות יחד עם הפרשנות של אינגריד בנוגע להתנהגות שלהם. בסרטון, בין היתר, מתועדות האורקות כשהן שוכבות על קרקעית הברכה ומתבוננות בקיר הבטון בהתנהגות אותה היא מפרשת כהתנהגות סטריאוטיפית.

עוד אירוע שהגיע לכותרות היה של אורקה בשם מורגן שנצפתה כשהיא שוכבת במשך עשר דקות על הבטון, מחוץ לברכת התצוגה שלה, ביוני 2016. מספר חודשים קודם לכן, תועדה מורגן כשהיא חובטת את ראשה בברזלי שער מתכת שמנע ממנה מעבר לברכה גדולה יותר. מורגן נלכדה ב-2010 אל מול חופי הולנד כשהיתה בת כשנתיים, תחת אישור: 'הצלה, שיקום והשבה' שהונפק על ידי ממשלת הולנד. מאז הוחזקה מורגן בפארק מים בטנריף, ספרד, שם היא מופיעה בתצוגות ראווה בפני קהל. למרות שנראה שהחיים בשבי לא הולמים אותה, החלק באישור שכולל את המילה השבה, אינו נראה באופק.

באופן מקומם במיוחד, הפארקים דחו את הקריאות להפסקת המופעים ושחרור האורקות מכל וכל. אין ספק שחוקרת שעקבה במשך שנים אחר האורקות בטבע תדע להעריך כראוי את מצבן בשבי ושהתנהגות של החפה וחבטות חוזרות ונישנות של הראש בשער מתכת אינן עניין של מה בכך. על פארקי המים להקשיב לביקורות ולהתייחס אליהן בהתאם ולא לבטל אותם במחי יד.

     

התנהגות סטריאוטיפית של בעלי חיים בשבי היא תופעה מוכרת. מדובר בהתנהגות חזרתית שאין לה שום סיבה ניכרת לעין. התנהגות זאת, שהבסיס שלה הוא פסיכולוגי, עלולה לעיתים אף לגרום לפגיעה פיזית משמעותית. מחקרים רבים נעשו בנושא והראו שבשבי, ככל שבעל החיים גדול יותר או נבון יותר כך יש יותר סיכוי שהוא יפגין התנהגות סטריאוטיפית במשך זמן רב יותר. לכן, למרות שלא פלא שהאורקות מפגינות התנהגות שכזאת, הדבר בהחלט מאוד מטריד.

כיום, גני החיות המודרנים מודעים היטב לבעיה ומנסים להתמודד איתה; תכנון התצוגות, גודלן ולוח הזמנים היומי של בעלי החיים מתחשבים גם בצרכים הפסיכולגיים של בעלי החיים ולא רק בצרכים הפיזים שלהם. הבעיה מתעוררת כשמחזיקים בחיות מאוד גדולות, כמו פילים או אורקות. הן התצוגות של בעלי החיים הללו והן האחזקה היומיומית שלהם עולים הון. כל שינוי בתצוגה או אפילו בתזונה מצריך הזרמת כספים משמעותית. במקרה של האורקת, גם אם ההרחבה המתוכננת והיקרה של פרויקט העולם הכחול תצא לפועל ותשפר את איכות חייהן של האורקות, התנאים ככל הנראה לא יהיו מספיק טובים על מנת להצדיק את אחזקתן בשבי.

המסקנה המתבקשת היא שאין להחזיק יצורים מאוד גדולים ומאוד נבונים בשבי. האורקות הן גם גדולות וגם נבונות ולכן אי אפשר להימנע מהשוואה לפילים המוחזקים בשבי. לא מעט טעויות נעשו לאורך השנים עם פילים בשבי. ולמרבה הצער, קיימים לא מעט פילים אומללים בשבי שתנאי המחייה שלהם מקבלים ציון בלתי מספיק. יחד עם זאת, הקשר של פילים אסייתים ואדם נמשך שנים רבות, 4,000 שנים ליתר דיוק. כבר לפני 4,000 שנה, הפילים באסיה סייעו לאדם בהעברת משאות כבדים. וסביר להניח שאם הרבייה של הפילים לא היתה איטית כל כך (הריון של 22 חודשים עם צאצא אחד) הם היו עוברים תהליך ביות בדומה לחיות משק אחרות.

בניגוד לפילים, לאורקות ובני אדם אין קשר ארוך טווח שכזה. לאדם אין כלים, אין נסיון וגם אין מסקנות שהצטברו לאורך מאות שנים הנוגעות לאחזקת אורקות ועבודה עמן. התיעוד הראשון של ניסיון לעבוד עם אורקה בשבי היה בקליפורניה, זה היה רק לפני כ-50 שנה. בני האדם תפסו נקבה חולה ששחתה ליד החוף והעבירו אותה לאקווריום. יומיים אחרי ההעברה היא שחתה בפראות באקווריום, חבטה את ראשה באחת מדפנותיו ומתה. תוחלת החיים של אורקות נקבות בטבע נע בסביבות שמונים שנה. בשבי לעומת זאת, תוחלת החיים שלהן היא פחות מעשר שנים.

הסיפור של האורקות הוא עגום וכואב ומעיבה עליו עננה גדולה של יאוש. גם אם יאכפו את ההחלטה על איסור רבייה בשבי של אורקות מה יעלה בגורלן של האורקות שכבר נמצאות בשבי? איך אנחנו יכולים לשפר ולו במעט את חייהן? בניגוד לפילים שהולכים על היבשה ואפשר להוציא אותם מדי יום לטיולים מחוץ לתצוגה ולשפר משמעותית את תנאי המחייה שלהם, האורקות נמצאות במים ועולם המים שלהן מוקף בבטון.  

עדכון אחרון: בשל המבקרים הרבים שבחרו להדיר את רגלם מאתרים המחזיקים אורקות בשבי, במרץ 2016 הכריז עולם המים שהאורקות המוחזקות כרגע ברשותו יהיו האחרונות, עולם המים יפעל לביטול כל הופעות האורקות בפארקי מים שבבעלתו עד 2019 ורבייתם הופסקה לאלתר.