ברדלסים בפסיפסים

לאחרונה הוצג לציבור פסיפס מרהיב שהתגלה בלוד. הפסיפס ריצף חצר של וילה רומאית מפוארת מהמאה השלישית לספירה. חלק אחד של הפסיפס זכה להתייחסות מיוחדת בפייסבוק, שכן מוצגת בו דמות של בעל חיים טורף שנושא על גבו ריתמה. איך ניתן לזהות מי הוא הטורף בפסיפס ומה אנחנו יודעים על הקשר שלו לבני האדם?

הראש הפחוס של הטורף בפסיפס למעלה (צילום: רשות העתיקות) אינו מזכיר במראהו את בני משפחת הכלביים, ככל הנראה מדובר בבן למשפחת החתוליים. מבין החתוליים, ברדלס ונמר הן שתי אפשרויות מתקבלות על הדעת. אם תתבוננו היטב בתמונה תוכלו לראות את הכתם השחור מתחת לעין (פס הדמעות המפורסם של הברדלס), האוזניים הקצרות והאף השחור, כולם מאפיינים של הברדלס בממצאים ארכיאולוגים מהאזור.

הנמר לעומת זאת מתאפיין בגוף גדול ומוצק יותר, אף ורוד ואוזניים ארוכות יותר. להשוואה הנה תמונה נוספת מהפסיפס שנמצא (צילום: רשות העתיקות). בתמונה למטה רואים חתול גדול עם אף ורוד, אוזניים גדולות יותר מאלו בתמונה הקודמת ונקודות על הגוף ששוללות את האפשרות שמדובר באריה. זהו הנמר.

תעוד של ברדלסים ונמרים במחיצת האדם ניתן למצוא כבר בסביבות 1460 לפנה"ס, כמעט אלפיים שנה לפני שנוצר הפסיפס. בתקופה זאת תועדה משלחת של המלכה הפרעונית חתשפסות שיצאה לארץ פונט וחזרה עם מגוון בעלי חיים וצמחים, ביניהם גם ברדלס ונמר. אך בעוד הנמר נשאר ברובו בעל חיים מסוכן שהאדם שומר ממנו מרחק, הברדלס הפך לבן לוויה וסמל סטטוס של פרעונים, מלכים ומשפחות אצולה. לכן, הרתמה או קולר על החתול בפסיפס הראשון נותנת גם היא חיזוק משמעותי לסברה שמדובר בברדלס. בממצאים ארכיאולוגים שונים פעמים רבות מופיע הברדלס עם קולר ורצועה, לעיתים הוא רוכב על סוס או רץ לצד כרכרה. אך בניגוד לכלב ולחתול, הברדלס אולף, הוא מעולם לא בוית. 

בדומה לבזיירות, אילוף הברדלסים לציד התחיל ככל הנראה במסופוטמיה ומשם הגיע עד להודו. מלכודות לברדלסים הוצבו סביב עצי הגירוד שלהם ובניגוד לדעה הרווחת, בני האדם לא ניסו ללכוד את הגורים אלא את האמהות. הסברה היתה שרק האמהות יכולות ללמד את הברדלס לצוד ושהן ציידות טובות יותר מהזכרים כיוון שהן צריכות להאכיל גם את הגורים שלהן.  

הברדלסים היו נפוצים בעבר בארץ ישראל. הם נראו לאחרונה בשנת 1959 ומאז נעלמו עקבותיהם. בתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) שלטה מצרים בישראל. מעבר של סחורות דרך ישראל יחד עם תרבויות ורעיונות היה בלתי נמנע. גם אם המצרים לא היו אלו שהעבירו את רעיון אילוף הברדלס לישראל או לאומנים ששהו בישראל, לא ניתן היה למנוע את התפשטות הידע. יכול להיות שהיו ברדלסים מאולפים בארץ ויכול להיות שבישראל שמעו רק על סיפורים שכאלה. כך או כך, הפסיפס ממחיש את התפשטות הידע בעולם בתקופה שקדמה לטלפונים ולאינטרנט.

בזכות האינטרנט, הנה סרטון המתעד ברדלסים צדים בשרות האדם. הודו, 1939.   

עוד בנושא:

1. Allsen, Thomas T. The royal hunt in Eurasian history. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2006.

2. Kalof, Linda. Looking at animals in human history. Reaktion Books, 2007.

שיחה עם גיא רולניק - היום שאחרי

בעקבות ההצלחה של הסדרה 'מגש הכסף' הגיע אתמול גיא רולניק לשיחה עם ישראלים במנהטן. הארוע נפתח בפייסבוק רק ארבע ימים קודם ולמעלה מארבע מאות איש אישרו הגעה. הגענו חצי שעה לפני מועד ההתחלה וכבר בתור למעלית, בכניסה לבניין הישראליות הכתה בי. למעלה משנה לקח לי להשתחרר מהפחד והלחץ של עמידה בתורים. אתמול בערב כשחיכיתי למעלית עם עוד שלושים ישראלים אחרים הרגשתי את הלחץ מחלחל פנימה ובחרתי לעלות שמונה קומות במדרגות. הגעתי לחדר, כל הכסאות היו תפוסים אז התישבתי על הרצפה. המקום היה עמוס לעייפה אבל השקט מהר מאוד השתרר כשגיא התחיל לדבר. אני לא אסכם כאן את שנאמר, אני כן אשתף אתכם במחשבות שלי שלעיתים מתערבבות עם מילותיו של גיא:

1. לשכנע את המשוכנעים. הסיטואציה היתה מוזרה שכן הנושא היה מה עושים על מנת לשפר את המצב הכלכלי של האזרחים בישראל. הקהל היה מורכב מאנשים איכותיים שגדלו, למדו והתחנכו בישראל. עשו תואר, שניים או אפילו שלושה והגיעו מוכנים ובשלים, עם כל הידע והיכולות שלהם, לארה"ב. אז גם מדברים על מצב כלכלי נוראי במדינה וגם עושים את זה מול ריכוז של אנשים מוכשרים שגדלו בישראל ובחרו להגר לארץ אחרת.

2. איך משתמשים בידע? לגיא רולניק יש המון ידע בכלכלה שכולל המון רבדים. הוא מכיר את האנשים בממשלה, את בעלי ההון, את העובדים המאוגדים ואת האזרחים הפשוטים. הוא נפגש ומתכתב איתם על בסיס קבוע ותמיד בנושאים שקשורים בכלכלה. יש לו גם את הידע התיאורטי וגם את הידע המעשי. כיוון שהוא קורא, כותב, מנהל דיונים וחושב בתחום המסוים הזה מדי יום ביומו הידע שלו שקול ללפחות תואר ראשון, מאסטר, דוקטורט, פוסט דוקטורט ופרופסורה בנושא. כשמכילים כל כך הרבה ידע קשה לדבר במישור אחד עם אנשים שלא חיים את הנושא ולא מבינים בכלכלה. על קבוצת האנשים הללו נמנים, וזאת הערכה גסה, למעלה מ-99% מאזרחי ישראל. קשה לסגור על פערי הידע העצומים הללו. בזמן שאתה לומד, מבין ומתקדם, חי ונושם את המושגים, אתה כבר שוכח איך היה כשרק התחלת. מה היו השאלות הראשונות או המושגים הראשונים שהכניסו אותך לעולם הזה.
גיא אומר שכבר שנים הוא כותב ב TheMarker על ריכוזיות, שוק חופשי, תחרות, בעלי אינטרסים, בעלי הון וכיו"ב אבל עד לפני מגש הכסף מעולם לא היתה התעניינות שכזאת בקרב האזרחים ואפילו הוא מודה בכך. הבעיה היתה שעד לפני מגש הכסף הדיבור היה גבוהה גבוהה וגם מי שקרא את הכתבות באדיקות לא תמיד הבין במה מדובר. במגש הכסף הנגישו היוצרים את הידע לציבור, שכן גם הם לא היו בקיאים בחומר קודם לכן. וכך הם ידעו להתחיל את הסיפור מההתחלה ולשאול את השאלות הנכונות. היום גיא כבר יודע שתמיד אחרי שאומרים טריליון צריך להגיד שטריליון זה אלף מיליארדים, אבל גם זה לא עוזר להוציא את האנשים לרחובות.

3. אי אפשר להוציא את האנשים לרחוב. כי יש ילדים ויש עבודה. כי צריך לעשות קניות, להוציא את הכלב לטיול או להוציא את האוטו מהמוסך. כי החיים גם ככה מבולגנים ועמוסים ולמי יש כוח עכשיו לצאת להפגנות, לקרוא ולהבין מה קורה במדינה ולמה. אם היינו מעוניינים להיות מעורבים בניהול המדינה אולי היינו רצים לכנסת. נו, אז גובים מחירים מופקעים על דירות (מי אמר 150 משכורות ולא קיבל?), אז מחלקים לבעלי ההון את אוצרות המדינה על חשבון האזרחים, אז מפקיעים מחירים על מזונות בסופר ועל כלי רכב, אז נותנים לציבור לשאת על גבו את תשלום הפנסיה התקציבית, אז... חסרות דוגמאות? דוגמאות יש למכביר אבל הציבור עסוק. הוא עובד. 1929 שעות בשנה ליתר דיוק. ורוב האנשים במדינה הם כאלה וכשלכל כך הרבה אנשים יש את אותו האינטרס הם לא עושים שום דבר.
4.מה שלא כתוב בעיתון. אל תתנו לעיתונים לעבוד עליכם! הנושא הוא לא איראן, ערבים, מתנחלים או חלוקת ירושלים. אלו רק הנושאים שמסיחים אותנו מהדברים החשובים באמת. בזמן שאנחנו חושבים על האיום האיראני אנחנו לא חושבים על המיסים שגובים מאיתנו או על מחירי הדירות המופקעים. אנחנו לא חושבים על זה שגונבים מאיתנו אוצרות טבע בשווי של מאות מיליארדי דולרים. אנחנו עסוקים בלריב אחד עם השני על ימין או שמאל ובינתיים שודדים אותנו. אז אם בחדשות יש כותרת על הפיגוע האחרון, על ג'ון הג'יהאדיסט ועל בר רפאלי ואין אפילו ציוץ אחד על מחאה, אוצרות טבע, ריכוזיות, בעלי אינטרסים ומונופול, אנחנו בבעיה. עלינו לחקור ולמצוא את הדברים שנעלמו ביד מכוונת מהכותרות ולדבר עליהם. נקרא, נלמד, נבין ותבוא המהפכה. כי אם אין אני לי מי לי.    

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

החודש הודיע משרד החקלאות שתקציב הגנים הבוטניים בישראל ירד מכ-4.5 מיליון ל-100 אלף שקלים בשנה. הודעה זאת היא סיבה לשלוף מהמגירה רשמים מהסקר שעמיר וינשטיין ואנוכי ערכנו בגן הבוטני. תל אביב היא מהערים הצפופות בישראל ואף על התכונה האנושית הרבה אפשר למצוא בה גם טבע ירוק, עשיר ושליו. הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב ממחיש היטב כיצד אזור קטן יחסית, בלב עיר סואנת, יכול לשמור על צביון טבעי.

הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הוקם בשנת 1973 על ידי פרופ' יעקב גליל ז"ל, והוא משמש כמרכז להוראה, למחקר ולמקלט למיני צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה. הגן משתרע על פני כ-34 דונם, ובו תצוגה של צומח ארץ ישראל ושכנותיה. בנוסף, ניתן למצוא בו תצוגות של אוספים מיוחדים מרחבי העולם. בגן ניתן למצוא למעלה מ-3800 מיני צמחים המייצגים שלל בתי גידול; בהליכה קצרה ניתן להגיע מהמדבר ליער הגשם הטרופי.

הגן הוא אקולוגי ולא סיסטמתי. כלומר הצמחים אינם מופיעים לפי השיוך או הקרבה המשפחתית שלהם אלא על פי הרכבי הצומח שהם מופיעים בו בטבע. לפיכך, הגן מהווה למעשה מיקרוקוסמוס של נופי הצומח בארץ ישראל והוא גם עוסק בשימור והשבה לטבע של מינים רבים, בין היתר באמצעות בנק הזרעים המנוהל בגן. בנוסף לגן האקולוגי של צמחי ארץ ישראל הגן כולל: גן לצמחייה טרופית, גן לצמחי תועלת,פינות מיוחדות לעיוורים עם הסברים בכתב ברייל, גן קקטוסים וסוקולנטיים, גן צמחי מרפא, גן דקלים ושתי מעבדות שורשים אחת לתצוגה לקהל והשנייה למחקר שורשים, שהוקמה ע"י פרופ' יואב ויזל ז"ל והיא ייחודית מסוגה בארץ ואולי בעולם.

שלהי הקיץ אינם מספקים בישראל שפע פריחה, גם לא באתר שמהותו העיקרית צומח וכך, השכם בבוקר, בתחילת חודש ספטמבר, שמחנו לקבלת פנים לבנה של החצבים שפרחו במלוא הדרם בצד אחד השבילים. הצופיות השלימו את המראה המרהיב כשהתעופפו הלוך ושוב בין הפרחים. 

לא הרחק מהחצבים, בסמוך לחורש הים תיכוני, ממוקמת בריכת מים עמוקה. סביבה לחה מושכת בעלי חיים שבדרך כלל נפקדים מבית הגידול העירוני. עובדה זאת בנוסף לתחושת השלווה והקרירות שהבריכה מספקת בימי הקיץ החמים עודדו אותנו להגיעה לסביבתה כבר בתחילת הביקור. הבריכה לא איכזבה וסיפקה לנו שלל תצפיות מעניינות. מעליה השתובבו הבולבולים וניסו לצוד חרקים מעופפים, אחד מהם הצליח אף לתפוס צרעה. כיאה לבית גידול לח לא נפקדו גם שפריריות עדינות המראה ושפיריות כחולות ואדומות, אשר ישבו על סלעים בהיקף הבריכה במארב לחרק חולף. אנחנו תרנו אחר דו-חיים, שרבצו נסתרים במים בין עלי הנימפאות.

ברכות המים בגן שמשו כמקלט למינים של צמחי מים שנכחדו או שנמצאו בסכנת הכחדה בישראל. צמחי המים בגנים נחקרו רבות ושמשו כגרעין רבייה להשבה לטבע. כך היה בהשבת צמחי הנימפאה התכולה לקטעים המזרחיים של הירקון ונימפיאה לבנה לשמורת החולה ולאגמון החולה.

החורש הים תיכוני המוצל והלח היווה ניגוד חזק לשטחים הסמוכים שטופי השמש. הוא נמצא שופע סימני חיים, בעיקר של פרוקי רגליים; חרקים ועכבישים. ענפי האלות, האלונים והקטלבים נשאו מאות רשתות של עכבישים, בעיקר של ערסלנית הגינה (Frontinellina frutetorum). פה ושם ניתן היה להבחין בפשפשים נחים על העלים, מתחממים תחת קרני השמש החודרות מבעד לעלווה הצפופה. מהם בלט ביופיו הגלדני Gonocerus acuteangulatus שנמצא על עלי אלה, אחד מהצמחים המארחים של פשפש זה. לצד השביל, בין כתמי השמש נחו על הקרקע זבובי בומביל זהובים, ככל הנראה מהסוג Villa. זבובי בומביל מתפתחים על מארחים מקבוצות שונות בהם: דבוראים, פרפראים, חגבאים ועוד.

מידי פעם נשמע קול רחש תנועה מתוך פסולת העלים העבה המרפדת את קרקע החורש ואנחנו חיפשנו בסקרנות אחר היצורים העלומים. ואכן לאחר דקות מספר נראה זנב חמקמק של לטאה זריזה (Phoenicolacerta laevis), שלאחר רגע או שניים אף הציגה את עצמה לראווה וסיפקה מספר שניות לצילום פורטרט מהיר. במעבה החורש המתינה לנו בריכה נוספת, מוצלת ומרגיעה ברחש פכפוך המים הזורמים אליה וממנה. כאן לא מצאנו עדות לדו-חיים והמשכנו לבית הגידול המדברי.

בלב האזור המדברי קיבלה את פנינו פריחת השיטה הסלילנית; פריחת קיץ המסונכרנת עם עונת הפריחה של אזור המוצא בסהל באפריקה, עדות לכך שהשיטה הגיע לאזורנו רק לאחרונה (במושגים גיאולוגים) ועדיין לא הסתגלה לאקלים המקומי. הפריחה העדינה משכה בעלי חיים רבים וגם אותנו, לצפות בהמולה שרחשה בסביבת העץ. בין העלווה הירוקה והפרחים רפרפו צופיות שקישטו את נוף העץ בצבעי כחול ואפור, דבורי עץ צהובות (Xylocopa pubescens) הוסיפו כתמי צבע צהובים ושחורים ועשרות כחלילי ינבוט (Azanus jesous) קטנטנים התעופפו בין הפרחים ותרמו לתחושת הקסם סביב העץ. בין כל אלה הצלחנו להבחין גם בעלווית אפורה (Phylloscopus trochilus) אחת שהציצה מבעד לענפים.

הבוקר הגיע לשיאו והשמש הקופחת מעלינו במדבר סימנה שהגיע הזמן לחפש מקום מוצל יותר והמשכנו לכיוון יער הגשם הטרופי. בכניסה לחממה קיבלה את פנינו בריכת מים נוספת, שופעת פריחת נימפיאות מרהיבה. בין הפרחים ועלי המניפה הגדולים הבחנו במספר ראשי צפרדעים שבצבצו החוצה. בניגוד לקרפדות שיכולות להעביר את עונת החום גם במקומות יובשניים על-ידי כניסה למחסה עמוק בקרקע, צפרדע הנחלים (Pelophylax ridibundus) מעדיפה מקורות מים יציבים כל השנה. מסיבה זו נדיר לראותה במרחב העירוני שלא ליד מקווה מים קבוע.

בתום משחק המחבואים עם הצפרדעים ובעידוד החום והלחות שהחלו להעיק החלטנו לסיים את הסיור וללכת לאכול ארוחת בוקר מאוחרת. הסיור בגן ארך כשלוש שעות, לא הרבה ולא מספיק בכדי לכסות את כל אזורי הגן בניחותא. בדרך החוצה הספקנו עוד לקבל ברכת דרך צלחה מחרדון מצוי (Laudakia stellio) צעיר, שתפס נחלה על עץ אשל בסמוך לשער הכניסה. 

גן בוטני בעיר אינו עוד מרחב אורבני ירוק. העובדה שבגן עושר ביולוגי המבוסס על מגוון צמחים המתקיימים בבתי גידול שונים מאוד בתוך שטח מצומצם, מהווה ניגוד חזק למרבית השטחים הירוקים בעיר, הדלים בעושר ביולוגי ונישות אקולוגיות. בגן הבוטני בלט במיוחד עושר בתי הגידול הלחים שלרוב נעדרים מהמרחבים האורבנים. בית הגידול הלח חשוב למינים כמו צפרדעים ושפיריות, המתקשים למצוא את מקומם בעיר הגדולה.

אנחנו מודים לפרופסור משה אגמי, מנהל הגן הבוטני בין השנים 1989-2002, על הערות, הארות ותוספות לטקסט ולצוות הגן על הכנסת האורחים.

המאמר נכתב יחד עם עמיר וינשטיין והתפרסם ב"טבע הדברים"