טיסה ישירה לגן עדן - קוסטה ריקה

שמים כחולים בצבצו מבין העננים שהיו פזורים בשמים ככבשים הרועות באחו. מדי פעם זזו העננים ואז אפשר היה להבחין גם בפסגתו המרשימה של הר געש הצופה על העיירה. כר דשא ירוק שחלקו האמצעי היה מוקדש לגינת פרחים עליזה היה פרוס למרגלות ההר וסביב הגינה התהלכו כתרנגולות ארבע עופות גדולים וצבעוניים עם ציצית מלכותית על הראש. לרגע נדמה היה שהאיורים הנפלאים מספריו של ד"ר סוס קמו לתחייה והם מתהלכים לנגד עיני.

האמת שהיו לי הרבה חששות לגבי הביקור בקוסטה ריקה. תחקיר מהיר באינטרנט לפני הנסיעה העלה בעיות בטיחותיות רבות באזור. אפילו במלונות טובים היו אנשים שהתלוננו על כך שכל רכושם נגנב מהחדר והם נותרו תקועים במדינה בלי כסף ובלי דרכון וסיפור מטריד במיוחד היה על שוטר שעצר רכב של תייר ולקח לו את כל ציוד הצילום. חבר סיפר שגנבו לו תיק תוך כדי ישיבה במסעדה וקרובת משפחה סיפרה שמיד אחרי הנחיתה היא נתקלה בגופה מוטלת ברחוב. חלק מהחברים ששכרו רכב הצהירו שהדרכים מאוד משובשות, שחברות ההשכרה עלולות לעקוץ אותך באלפי דולרים ושלעיתים כל הכביש מוצף ואי אפשר לחצות אותו עד שמזג האוויר משתפר. בכל זאת, אחרי ששקלנו את כל האפשרויות, החלטנו לשכור רכב ארבע על ארבע. 

הטיסה עברה במהירות אך ביקורת הדרכונים היתה מייגעת והתור לעמדות הבדיקה ארך כשעתיים. בסוכנות הרכב ביקשו מאיתנו פיקדון של 2,000 דולר על המכונית. העובדה שלקחנו את המכונית מסוכנות רכב גדולה ומוכרת הקלה במעט על פעולת החתימה. אחרי מספר בירורים, קיבלנו את הרכב, מוט הילוכים ידני כמובן, ויצאנו לכיוון לה פורטונה. בצידי הדרך, ביציאה מהעיר, למדנו שסוסים הם חלק חשוב משגרת היום באזור. הפארקים הציבוריים היו מלאים בסוסים שחנו מתחת לעצים או סתם עמדו על הדשא. על השבילים הורים הוליכו סוסים שעל גבם הושבו הילדים. ופעם אחת אפילו חלפנו ליד מסלול מרוצים מאולתר לצידי הכביש המהיר. במסלול דהרו הסוסים במהירות מקסימלית, בזה אחר זה, בזמן שהרוכבים החזיקו שעון ומדדו את קצב גמיעת המרחק. חוץ מהסוסים, בדרך פגשנו גם במספר ציפורים צהבהבות שעמדו על ענפים בצד הדרך.

הנסיעה התקדמה על מי מנוחות עד שנתקענו אחרי מכוניות שעצרו על נתיב ההתקדמות היחידי בכביש. השיירה היתה ארוכה ולא הצלחנו לזהות את המקור לעצירה. כל שנותר לנו לעשות הוא לחכות בסבלנות עד שהפקק יפתח. עמדנו על הכביש כארבעים דקות. למרבה המזל גם ככה לא תכננו כלום ליום הנחיתה, שכן ידענו שזמני הנסיעה באזור הם בדרך כלל ארוכים משמעותית מהמצופה. אך למרות העיכוב בדרך זכינו לראות את הר הגעש בשקיעה.

אחרי השקיעה, יצאנו לסיבוב לילי קצר בחיפוש אחר בעלי חיים ופרשנו לישון. התעוררנו בזריחה לקול ציוץ הציפורים וכבר ביציאה מהחדר הצלחנו להבחין בכתמי צבע אדומים, צהובים, ירוקים וכחולים שהתעופפו בין העצים. למרות הרצון הרב לגלות למי שייכות הנוצות הצבעוניות, נאלצנו להמשיך לארוחת הבוקר כי קבענו סיור בוקר בקניו נגרו, שמורת טבע הצמודה לניקרגואה. ציפינו מאוד לסיור בשמורה שידועה במגוון המינים המרשים שניתן למצוא בה והיא גם אחד מאתרי הצפרות הטובים בעולם. בנוסף, מהדלפק במלון הגיעה לאוזנינו השמועה שיום קודם לכן צפו בסיור בשאגן אלבינו, מחזה נדיר במיוחד.  

ארוחת הבוקר הוגשה למרגלות הר הגעש. על כר הדשא התהלכו שני זכרים ושתי נקבות של קוראסאו ענק. הם עברו בין השולחנות וניסו להשיג מטעמים מארוחת הבוקר. הנהג שהגיע לאסוף אותנו לסיור היה מופתע מאוד כשסיפרנו לו על המפגש עם העופות הגדולים על כר הדשא. הוא סיפר שקשה מאוד לראות את הקוראסאו ושאם כבר אתרע מזלך והצלחת להתקל באחד הוא מיד בורח ונעלם מהעין.

הנסיעה לקניו נגרו נעשתה בעיקרה על שבילי עפר עמוסי מהמורת. היינו משועשעים לגלות שבדומה למדריכים באפריקה, גם המדריכים בקוסטה ריקה השוו את הנסיעה למסאג' מקצועי. בצידי הדרך היו שדות של פולי קפה, אננס ואבוקדו ועל פנינו חלפו משאיות ענק עמוסות בקני סוכר. באחת הפניות, ראינו מרחוק רכבים עומדים בצד הדרך. עצרנו מאחוריהם והמדריכים הצביעו על עצלן שהיה מחובק לצמרת עץ. זה היה העצלן הראשון שלי.

אחרי כשעה של נסיעה עצרנו במסעדת האיגואנות המפורסמת. למרות שבעבר היה נהוג לאכול את האיגואנות, שבשפה המקומית נקראות 'תרנגולות העצים', המסעדה לא ידועה בשל יכולות בישול האיגואנות שלה. בעלי המסעדה זורקים כל יום את שאריות המזון בחצר המסעדה וכך התאספו להן עשרות איגואנות עצומות באזור והמקום הפך לאטראקציה תיירותית.

   המשך המסע במרחק לחיצה....