יום רביעי, 10 באוגוסט 2016

לא על הלוף לבדו

החום לא מרפה. סנטרל פארק מצליח לשמור על צבעו הירוק רק בזכות העובדה שבכל כמה ימים מגיעה לכאן סערת גשמים. אחרת, אין ספק בליבי, הכל כאן היה הופך למדבר. השמש מכה ושורפת ותחנות הסבוויי כבר מזמן הפכו לתנורים. ההליכה ברחוב נסבלת רק בזכות חנויות ממוזגות שמקררות אותי לרגע והגלידות שנמכרות פה בכל פינה. למרות שבשעות החמות אני בדרך כלל ספונה ליד המזגן, מצאתי עצמי בצהרי יום שישי, עומדת בברונקס כשהשמש קופחת מעליי, ומלפני עשרות רבות של אנשים.  
יום קודם לכן, התעדכנתי בחדשות, שבגנים הבוטניים של ניו יורק בברונקס התחילה פריחת לוף ענק ושהשיא יהיה ביום למחרת. חדשות מרגשות שכאלה כבר הרבה זמן שלא שמעתי. לא רק שהלוף פורח, הוא פורח כאן, ממש ליד הבית. בניגוד לפריחת הדובדבן שאפשר לראות בעיר בכל עונת אביב, מקורו של הלוף הענק הוא במערב סומטרה והפעם הקודמת בה הוא נראה פורח בגנים הבוטניים בניו יורק היתה לפני יותר מ-70 שנה, ב-1939. 
פריחת הלוף הענק, המוכר לרבים כפרח הגוויה או פרח הגופה, בדרך כלל זוכה לליווי תקשורתי צמוד שכולל שידור חי מהשטח לאורך כל תקופת הפריחה. מתברר שפריחת הלוף היא המקבילה הצמחית של הפנדה, אנשים מתלהבים ממנה ומגיעים ממרחקים לראותה. יכול להיות ששמו המדעי, Amorphophallus titanium, תורם למהומה, שכן פרושו המילולי הוא: פין מזדקר (phallus), ענק (titan) ומעוות (amorphos). 
למרות ההסברים המלומדים שלי על פריחת הלוף ונסיונות השכנוע שלי שמדובר בהזדמנות חד פעמית לחזות במחזה נדיר ליד הבית, רוב חבריי בעיר נותרו אדישים. בזמן אמת, כששלחתי להם צילומים של התור האינסופי, הם היו המומים לגלות שיש בעולם אנשים (כמוני) שמוכנים לעזוב הכל, להגיע לברונקס ולעמוד בתור תחת השמש היוקדת כדי לראות את הפריחה. או, כמו שכתבה לי אחת החברות: "אני לא מאמינה שאנשים עומדים בתור כדי לראות פרח". חסכתי ממנה את העובדה ששנה קודם לכן כמעט טסתי לראות אותו פורח בגנים הבוטניים של דנוור, שם אנשים עמדו חמש שעות בתור כדי לחזות בפלא.
לא בכדי לוף פורח הופך מיד לסלברטאי, מדובר באחד האשבולים (בניגוד לדעה הרווחת לא מדובר בפרח בודד) הגדולים והנדירים ביותר בעולם. תפרחתו המפוארת של הלוף מתנשאת עד לגובה של כשני מטרים ובבסיסה פקעת שמשקלה יכול להגיע ליותר מ-100 קילוגרם. מחוץ לבית גידולו הטבעי תועדו רק 157 פריחות שלו בין השנים 1889 ו-2008.

ברשות האדם, הצמח דורש טיפוח מסור וצמוד של כעשר שנים לפני שהוא פורח לראשונה. שיא הפריחה נמשך פחות מיומיים והוא מלווה בסירחון עז, "ניחוח" של גופה נרקבת. ריח הצחנה מושך אליו מאביקים שונים, בעיקר חיפושיות וזבובים. בין הכימיקליים שמרכיבים את ריחו העז של הלוף ניתן למצוא: אינדול (ריח צואת אדם), חומצה איסוואלרית (ריח רגליים מיוזעות) וטרימתילאמין (ריח דגים רקובים).

בזמן הפריחה, טמפרטורת קצה השזרה (הציר המרכזי בתפרחת) מתקרבת לטמפרטורת הגוף האנושי ובכך מסתייעת הפצת הריח. דרושה הרבה אנרגיה כדי לחמם את השזרה וזאת אחת הסיבות לכך שהפריחה היא קצרת מועד ושיש מרווחים ארוכים כל כך בין פריחה לפריחה. הצבע האדום של התפרחת, "טמרפטורת גוף" השזרה והכימיקליים המופרשים, תורמים כולם לאשליה שהתפרחת עשוייה מגופה נרקבת.

אחרי עמידה של כשעה בתור, זכיתי סופסוף להיכנס לחממה. את הלוף הפורח ראיתי מיד כשעברתי את דלת הכניסה. הוא עמד בתוך ברכת מים, על אי במרחק של כמטר או שניים מהמבקרים הרבים שבאו לראותו. לצידו עמדו שני לופים ענקיים צעירים יותר שלא דמו לו כלל ולא משכו תשומת לב מיוחדת מצד המבקרים. הלוף הפורח זכה בכל התהילה.

הקהל האנושי התגודד קרוב ככל האפשר לשפת הבריכה, גם כדי לנסות ולהריח את התופעה, אבל בעיקר כדי להצטלם עם הלוף הפורח בכל דרך אפשרית. המטפלת של הלוף הביטה בו מהצד בגאווה. היא הראתה לנו תמונות של פנים התפרחת והתפארה בסירחון שהוא מפיץ: "יש לו ריח של מכרסם מת, כשעומדים קרוב אליו אי אפשר לפספס". למרבה האכזבה, לא הצלחנו להריח את ריח הגופה המובטח. למעשה, המחסור בצחנה ברחבי החממה היה נושא השיחה העיקרי סביבי. 
סדרן ששמע את המבקרים מתרעמים על הריח הנקי באזור הלוף כיוון אותם לצידו השני של האולם: "אם תלכו לכיוון היציאה, ליד הדלת, יש מוקד חזק של ריח. שם תרגישו אותו", הוא הבטיח. הייתי קצת חשדנית, רוב הסדרנים במתחם ניסו לזרז את המבקרים ולהוציא אותם החוצה במהירות האפשרית כדי לקדם את התור הארוך שהזדחל בחוץ.

האנשים שעמדו בתור מחוץ לחממה לא היו היחידים. במקביל לפריחת הלוף בניו יורק הוא פרח גם בגנים הבוטניים בוושינגטון. למרבה ההפתעה, לאורך השנה תועדו שבע פריחות שלו בארה"ב בלבד. כיוון שהלוף פורח לעיתים כל כך נדירות, המחקר עליו עדיין בחיתולים. אבל יש מספר הסברים לשפע הפריחה השנתי. ההשערה הנפוצה ביותר היא שהפרטים השונים הם קרובי משפחה (בני דודים) שהועברו בין הגנים הבוטניים ולכן הם מסונכרנים בפריחה. השערה נוספת היא שבשל הפופולריות הרבה של הלוף הענק, הרבה גנים בוטניים מחזיקים בו ולכן יש יותר פריחות.

התדירות הגבוהה בה פרח הלוף שנה גרם לתופעה הנדירה הזאת להראות נפוצה למדי. אך אל נא תטעו, אם יוצא לכם להיות ליד גן בוטני שמציג לוף ענק פורח לכו לראותו, לעולם אי אפשר לדעת מתי הזדמנות שכזאת תקרה שוב בדרככם.

אני נשארתי עוד רגעים ארוכים עם הלוף. הוא פורח לזמן כל כך קצר ואני רק רציתי להיות במחיצתו ולחזות בפלא הנדיר שפורח פעם בעשר שנים ומפיץ ריח רע שמושך יותר אנשים ממאביקים. עם לכלוכית בעיניים נפרדתי מהלוף ופניתי לכיוון היציאה. ליד הדלת, ריח מוזר הקיף אותי, ניחוח של גופה מתה חדר לאפי ושימח את לבבי.   
   

3 תגובות:

  1. חויה חד פעמית.
    גם אני הייתי מוכן לעמוד בתור בשבילו...

    השבמחק
  2. חויה חד פעמית.
    גם אני הייתי מוכן לעמוד בתור בשבילו...

    השבמחק